יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
שוקל לקנות בית באי לסבוס; מחפש תרוצים להתחמק מחומרי המשמעות של החיים; וחושב שספות נוחות הן עניין נדיר מאוד. חגי דגן ("צפונה - המסע של קרליה") עונה לשאלון האישי
יש כמובן הרבה מאוד כאלה (למרבה התסכול). לאחרונה קראתי את "רכוש רדוף" של א.ס.ביאט וחלק ניכר מהזמן הייתי ירוק מקנאה.
בערך ארבעה (והיו עוד כמה שדווקא השלמתי אבל לא פרסמתי).
אם הכוונה לכך שמותר לי לקחת רק ספר אחד, אני נאלץ להיות נדוש ולומר התנ"ך (אבל עדיף במתכונת הפרוטסטסנטית, שכוללת גם את הברית החדשה וחלק מהספרים החיצוניים).
אני אתחמק מפנטזיות רבות-מהמורות שמתנסחות בתשובות כמו "האי של גוגן" ואומר בנימה כמעט מעשית שלאחרונה אני שוקל ברצינות לקנות בית בלסבוס.
הבעיה שלי היא רעשי רקע. תאורטית אני צריך לחלץ את עצמי מסביבה מרובת רעשי רקע. הבעיה היא שיש לי איזה צורך פסיכולוגי ברעשי רקע משום שאני מחפש תרוצים להתחמק מחומרי המשמעות של החיים. לא נפתח את זה כאן.
הממ... 40 ₪? – בתנאי שהסופר יקבל איזה נתח משמעותי מזה (אני יודע שאני מדבר במונחים אוטופיים).
אין לי ילדים.
ארוחה טובה (נכתוב מחר).
סקס טוב (ואחר כך נכתוב על זה).
שלוש בלילה, על הספה שלי (ספות נוחות באמת הן דבר נדיר מאוד).
אם זה ימכור עוד כמה ספרים... (אבל בעצם יש גבול לקצף ולביזיון).
ברור.
אני מתלבט בין אוגרית של המאה ה- 14 לפנה"ס (בגלל ההיקסמות הרומנטית שלי מהתרבות הכנענית), למפסקוס של המאה השלישית לפנה"ס (להתהלך עם אפיקורוס בגנו ולדון בניחותא – כמובן, תוך שתיית יין משובח - בסוגיות של הגות ואמנות), צרפת של לואי ה-14 (הו, שעשועי הארמון והתענוגות העילאיים) וכמובן וינה של שלהי המאה ה-19 (בגלל הנינוחות הבלתי מושגת של בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, המהולה בפריחה תרבותית ואמנותית שאין דומה לה).
האמנית אנני ספרינקל.
אולי מרטין איימיס.
אין שום אפוס עברי שמשחזר איזו מציאות ספק-היסטורית ספק-בדיונית מהסוג של "שיר של אש ושל קרח". כלומר צריך איזה שיר של אש ושל קרח עברי/ כנעני.
חרדה פולנית מבשרת רעות ותקווה מודחקת, צורך לקרוא כל ביקורת/ תגובה וצורך סותר (ובזמן האחרון – דומיננטי יותר) להוריד מדפים ולא לשמוע כלום.
יש לי כבר מקצוע. אני מרצה במכללת ספיר. בארץ כמעט אף אחד לא יכול לחיות מהכתיבה. אבל אם הייתי צריך לבחור עכשיו מקצוע, נראה לי שהייתי מתמחה בטעימת יין.
אני תמיד כותב לסרוגין, במקביל לכל מיני עניינים וזוטות וענייני דיומא. אבל אם אני צריך לנסות להיזכר במין כתיבה רצופה כזאת, אני מניח שמשהו כמו חודשיים.
יש לי מנוי בחדר כושר אבל אני מגיע לשם די מעט כי אני עצלן ונטול משמעת עצמית.
בעיקר ספרי ריגול. קראתי המון ספרי ריגול איומים (וכמה טובים). אני די מכור לז'אנר.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
