יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יפית שקאלו
כותבת רומן היסטורי, כשהיא תקועה בכתיבה היא עוברת לערסל במרפסת, והיא תמיד מעדיפה שמישהו אחר יבשל. גלית ארז ("יונה בחגוי הבית") עונה לשאלון האישי
על ההשפעות התרפויטיות של חיות על בני אדם, ועל החיים מנקודת מבטם ורגשותיהם של בעלי החיים , קטנים כגדולים - מנמלה ודגי גופי באקווריום הביתי ועד פילים באפריקה; וגם על הקשר ההדוק ויחסי הגומלין בין הטבע לאדם, אני חושבת שלא מספיק מבינים את זה.
קשה לי לענות על זה. אני בטוחה שיש בעולם לפחות סופרת אחת או סופר אחד גדולים שעוד לא גילו, אבל מאלה שקראתי אני בוחרת את דונה טארט ואולגה טוקרצ'וק. הן הצליחו להעביר לי בחוויית הקריאה תחושות יוצאות דופן.
יש כמה וזה משתנה לאורך השנים, אבל כיום הייתי רוצה לפגוש את הארכיטקט הקנדי ברוס מאו. אני אוהבת אנשים שיש להם את השילוב של חזון, חוכמה, מקוריות, ענווה וכריזמה. הוא התחיל מאפס, אפילו ממינוס, ממצב ותנאים סוציואקונומייםי גרועים מאוד, אבל יצר ועיצב במו ידיו את החיים שלו והפך את זה לכח המניע שדוחף אותו ושמר על אותנטיות לאורך כל הדרך. אנשים כאלה מעוררים בי השראה. אני גם מסכימה איתו שחלק ניכר בחיים הוא עניין של עיצוב ותכנון נכון של הזמן עם ראייה קדימה.
הייתי חוזרת לארץ ישראל בשנת 1936, לחיפה, בשכונת וואדי רושמייה למשפחה שלי ומזהירה את סבתא רבתא שלי שלא תפתח את הדלת.
עם הדמות הגברית שבמחזה שכתבתי בצרפת. יכול היה להיות בינינו סיפור אהבה ענק.
אני משתדלת לעשות הליכות בים, הים הוא התרופה הכי טובה לכל כך הרבה דברים. הוא מעניק לי תחושת אחדות עם היקום . כל הדאגות נעלמות כשאני נעמדת מול הכחול הגדול הזה.
זה יהיה מצחיק ומוזר ליצור מיוזיקל מהשירים שלי מהספר 'יונה בחגוי הבית', כי אלו שירי פרידה ברובם. אבל זה עשוי ליצור ז'אנר חדש של מופע שירה. הייתי הולכת יותר על אופרה המבוססת על שירי הספר הזה. לגבי הפרוזה שבדרך, זה כבר סיפור אחר.
אני אוהבת לכתוב בשעות הקטנות של הבוקר, החל מארבע בבוקר, כשכל הבית עוד ישן ורק אני והחתולה ערות. זה זמן מיוחד בו יש עוד שקט ברחובות, אין את המולת היום, ובשקט של השעות האלה יש משהו שמאפשר להקשיב לנשמה, בזמן הזה אגב אני כותבת שונה מאשר בשעות אחרות של היום.
כתיבה ואחר כך ארוחה טובה, שיכינו לי, כי זה תמיד יותר טעים כשמישהו שאני אוהבת מכין לי.
אני מברכת אותו ואומרת לו שיעשה רק מה שגורם לו אושר, אבל שילך עם זה עד הסוף ויהיה שלם עם הבחירה שלו, יתמיד ולא יוותר.
ספר הוא יצירת אמנות כמו תערוכה בגלריה או סרט, ואני חושבת שעליו להיות בסכום שיהיה הוגן לכולם.
לערסל שבמרפסת יש אפקט מיטיב אצלי . גם הליכה בים , בחורף וגם בקיץ מוקדם בבוקר. למעשה הרעיונות הכי טובים שלי קורים בזמן הליכה.
האי האידאלי נמצא באיזור אביניון סאן רמי דה פרובאנס שבצרפת, בבית קרקע המעוצב ברהיטים עתיקים לצד מודרניים, מוקף שדות לוונדר, חמניות וצרצרים, ציורים של האמנים פיצ'חדזה , יוסל ברגנר וקלימט ומוסיקה של פאולו קונטה או לאונרד כהן, עם כוס יין אדום בקיץ וכמובן בקרבת משפחה וחברים.
נראה לי שאת 'ספר דרך' של אליק פלמן. ספר נהדר ומעורר השראה שמזכיר לי עד כמה תרבות השפע והצריכה מעוורת אותנו מהדברים החשובים באמת בחיים . לא צריך הרבה כדי לחיות חיים מלאי משמעות. מדי פעם אני חוזרת ומעיינת בו. ועוד ספר של ג'ק קורנפילד, 'הלב הנבון', שמכניס תמיד לפרופורציה ומנקה אבק מהעדשות בהן אנחנו מתבוננים על המציאות.
אחד, רומן היסטורי שאליו חזרתי בימים אלה.
העניין הוא שקשה לי להיות רחוקה מהילדים שלי אפילו ליום אחד. חוץ מזה, אם אעוף ראשונה מהמשחק זה יהיה מביך לחלוטין.
אני לא מאפשרת לספרים לא מעניינים לבזבז לי את הזמן. לא פעם התחלתי ספר וכשראיתי שזה לא מעניין אותי, לא המשכתי בקריאה.
'שיניים לבנות' של זיידי סמית', 'החוחית' של דונה טארט ו'על עצמות המתים' של אולגה טוקרצ'וק.
לילה שלם ישבתי מול המחשב ועבדתי על המחזה שלי, עד שהגיע אור היום. זה היה בפאריז, על שולחן כתיבה מתחת לחלון המשקיף על מגדל אייפל הנוצץ.
אני לא מסוגלת לדחות סקרנות שיש לי לתחומים שונים וכל נושא שאנימגלה בו תשוקה, עניין וסקרנות אני רוצה ללמוד לעומק, לכן למדתי תיאטרון בפאריז ואחר כך גם פסיכולוגיה בגישה אנליטית בסורבון, כעת אני לומדת תואר שני בספרות עברית באוניברסיטה ובוחנת אפשרות לעשות דוקטורט בפרשנות ותרבות. לא פוסלת ללמוד דברים נוספים בעתיד. בכלל לשמור על עמדה של 'לומדת' מעניק חירות מסוימת וענווה. היום אני משתדלת לעסוק בכל אחד מהדברים שלמדתי ומשלבת ביניהם - אם זה חינוך וטיפול רגשי, הדרכת הורים לבני נוער וסדנאות כתיבה. כתיבה נובעת אצלי מתוך המקום העמוק ביותר שבנפש.
כשיצא ספר השירה שלי לעולם הרגשתי שיצאתי מתוך בועה בה הייתי רק אני והשירים, לקח לי זמן לשחרר אותו, והרגשתי פגיעה ורגישה יותר מתמיד, כמו לצאת מתוך צלילה קסומה ודוממת מתחת למים לתוך המולה ורעש של המציאות. עם הזמן חזרתי לעצמי ואני כבר עובדת במקביל על תרגום מחזה שלי לעברית, על רומן היסטורי ועוד פרויקט מרגש שאני מעדיפה לא לדבר עליו עדיין.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה