יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נוי בראון
האי הבודד שלה מטאפורי, כשהיא תקועה בכתיבה היא נכנסת למקלחת, והיא לא מסוגלת לעזוב ספר באמצע. הילה פלורסהיים־בראון ("זר לא יבין") עונה לשאלון האישי
שעתיים-שלוש.
יש לי תואר ראשון בפרסום ושיווק ותואר שני במדעי הדמוקרטיה, ואם הייתי יכולה להכניס עוד משהו ללו"ז כיום, הייתי הולכת ללמוד מדעי היהדות ושפות, הרבה שפות, אבל הייתי מתחילה עם ערבית, והייתי חוזרת ללימודי קרימינולוגיה - מסלול שהתחלתי לפני הרבה שנים ונאלצתי להפסיק.
בעיקר חרדה. מהולה בטיפת אופוריה, אך החרדה היא הדומיננטית.
אני חושבת שכבר אין נושא שלא כתבו עליו. לצערי, הבעיה היא לא הכותבים או הנושאים, אלא כמות הקוראים שהולכת ומצטמצמת.
וואו יש הרבה. דליה אוונס הרשימה אותי מאוד עם ספרה 'שירת סרטני הנהר'. היכולת השפתית שלה מצליחה לשאוב את הקורא לזמנים ונופים רחוקים בצורה קסומה. ובעברית יש לנו רשימה ארוכה של סופרים מצוינים: נאווה מקמל-עתיר, יוכי ברנדס, אשכול נבו, רק כדי לציין כמה. הסיפורים מאחורי הסיפורים, השפה, השביל הספרותי שמוביל את הקורא ביצירותיהם, המילים שנשארות גם אחרי הדף האחרון. אני הכי אוהבת לקרוא ספרות ישראלית.
באחת מהדמויות בספר שלי. זו דמות המבוססת על אישה אמיתית החיה כיום באירופה, והייתי שמחה מאוד לשבת איתה על כוס קפה ולשוחח איתה, ולשאול אותה כל כך הרבה דברים שלעולם לא הצלחתי לשאול.
מבחינה היסטורית מסקרן אותי מאד לחזור לערב מלחמת העולם השנייה, להבין יותר לעומק את הניואנסים הקטנים בחיי היומיום תחת מאורעות כה גדולים. הייתי שמחה גם לשוב לשנות ה-60 - משהו ברצון של אז לפרוץ גבולות, לטעום מהחופש שגובל בהוללות, לצאת ולשנות, ליצור, כשברקע מאורעות היסטוריים, מושך אותי מאוד.
אני מתאהבת בקלות בדמויות הספרים שאני צוללת לתוכם. מתאהבת וממשיכה הלאה, ושוכחת אותם. זה יכול להיות עילי האחוחי ב'אפר על ראשה' של חוה עציוני-הלוי, חילמי מ'גדר חיה' של דורית רביניאן, לירז מ'אם יש גן עדן' של רון לשם, ואפילו דמותו של עמרי גינזבורג ב'ההוא שם בחוץ', שהוא בכלל דמות אוטוביוגרפית, ועוד.
מעניין. זורמת.
לא אני.
שעות הבוקר ובכל מקום שקט – פינת העבודה שלי או אפילו בית קפה חמוד.
סקס טוב.
לגמרי כתיבה!
אהיה גאה בו מאוד.
סכום שהוא תוצאה של משוואה בה כל המרכיבים מרוויחים בצורה זהה והוגנת, אך אינו מהווה גורם מרתיע עבור הקורא.
מקלחת! כל המילים והרעיונות מסתדרים וזורמים להם כמו שצריך מתחת למים.
במדבר. יותר אי מטאפורי מאשר אי באמת.
יש לי ערימה ענקית שממתינה לי! אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שהייתי רוצה.
שניים.
אני הולכת פעמיים בשבוע לאימון של Low Impact HIIT ופעמיים בשבוע לשיעורי תנועה, גמישות ויציבה, אצל חברה טובה בשם יולית יוספה-כחלון שהיא רקדנית פלמנקו.
יש לי מעין שריטה שכזו, שאני לא יכולה להפסיק ספר באמצע גם אם אני לא מתחברת אליו בכלל. זה בא ממקום של לתת כבוד לכותב ולתהליך שהוא עבר, מהתחושה שאולי אם אניח בצד אפסיד משהו, ומתוך אופטימיות שאולי בשלב מסוים יהיה משהו שיתפוס אותי בין השורות.
"השתיקות" של יובל ירח.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה