יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גיל נחושתן
יש לה כמה ספרים שהיא התחילה לכתוב והדחיקה; כשהיא תקועה בכתיבה היא לוגמת קפה שחור עם הל; וכותבת מול עץ קלמנטינות. אוריין צ'פלין (הסיפור של כרמן) עונה לשאלון האישי
כלל יום, כל יום, באדיקות.
6 שעות בלי הפסקת פיפי והמון קפה ושוקולד מריר.
אם הייתי צעירה מספיק, לללא היסוס, הייתי הולכת ללמוד רפואה.
בספר הראשון הייתי בחרדה, בשני, בכוננות, היום אני מסכימה לעצמי פשוט לשמוח בו ולהתרגש.
לעניות דעתי, פחות מידי כותבים על זיקנה, על הצדדים היפים שלה, על חכמת החיים של הגיל הזה.
מרגרט אטווד, הרוקי מורקמי, דוד גרוסמן.
נורית זרחי מעניינת אותי.
אוקטובר 1995, שנה ראשונה שלי כסטודנטית לתקשורת בתל אביב. אנחנו חבורת ילדים חסרי דאגות, חיילים משוחררים, ואז רצח רבין מטלטל אותנו וילדי הנרות נוטעים בנו תקוות... מה ידענו על מה שעוד יבוא בהמשך...
טרזן... אתו אפשר לשרוד את הג'ונגל...
זורמת ושרה כל הדרך לשורה הראשונה בקהל.
פו הדב של אלן אלכסנדר מילר.
חדר העבודה שלי בגינה, מול עץ קלמנטינות. בתקופות כתיבה, אני יכולה לשבת מסביב לשעון...
אופס... יום ככה יום ככה...
כתיבה! עם קפה שחור, שוקולד מריר ואגוזי מלך.
אהיה הקוראת הראשונה שלו ואדאג לשלם לו משכורת חודשית כדי שיחזיק מעמד...
מחיר מלא, סביב 100 ₪, וזה עדיין פחות מקפה ועוגה בבית קפה...
קפה שחור עם הל, שוקולד מריר ואגוזי מלך... ככה כל היום... לא עובד לחץ חיצוני, רק התמסרות פנימית שלי.
אשמח תמיד לפרשה באי יווני...
אם אי, אז אולי אקח את "בעל זבוב", להזכיר לעצמי כמה דברים על אי ובני אדם, ועל אי- הוודאות של אי בודד...
לפחות חמישה... ועוד כמה שהדחקתי...
ספרי מתח. אני שומרת אותם לטיסות ארוכות, בימיי שיגרה הם מחכים במזוודה לטיסה הבאה.
בחיים לא. אין סיכוי שאשרוד!
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
