שואפת לרפא את העולם באמצעות סיפורים, כותבת בתוך הרעש של החיים, ולובשת רק בגדי יד שנייה. מיה הוד רן ("לשחות את הים") עונה לשאלון האישי
יוגה, פילאטיס, ריקוד. המורות שלי יודעות שיש לידי פנקס, כי כשהגוף נושם עמוק המוזות משתוללות ולפני שרעיון בורח אני חייבת לתפוס אותו.
שמונה.
לשמחתי מילים הן המקצוע שלי. אני מטפלת, מרצה, עיתונאית, בלוגרית, מפיקת פודקאסט, והכל סובב סביב ריפוי האדם והעולם, באמצעות הסיפור.
חרדה. חייבת לעבוד על זה. לא בריא.
הייתי רוצה שיכתבו יותר ספרות אקלימית, זה האחד הנושאים המרכזיים בספר שלי. מחקרים ואידיאולוגיה קוראים מעטים, אבל סיפורים יכולים לחבר ממקום רגשי ולחולל שינוי.
אחד?! בעולם?! פול אוסטר פתח לי את הדלת לקריאה בגיל הנעורים. רות נצר שינתה את חיי בספרי עיון שכתבה על מסע הגיבור ואלכימיה. יואל הופמן מעיף אותי למחוזות חסרי זמן ומקום. צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. פורצת דרך ומרגשת אותי.
קלריסה פינקולה אסטס, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית שכתבה את "רצות עם זאבים". מפרקת סיפורים לגורמים ומדגימה כיצד הם פועלים על הנפש, הנשית בעיקר. אקטיביסטית ולוחמת חופש וצדק בינלאומית.
לראות את נס הים שנפתח ביציאת מצרים.
התנ"ך. יש בו כל דרמה אפשרית וגם הזמנה להתרוממות רוח.
כבר שנים משתדלת לקנות רק בגדים יד שניה. לא רואה טלוויזיה מסחרית. בקיצור – לא.
בבוקר, כשהבית ריק, בקליניקה שלי, מול עץ אשכוליות וחמש תרנגולות מתחרדנות בשמש.
ארוחה by far.
אדע שעשיתי את שלי בעולם הזה.
אם כדי להעניק גמול הולם לסופרות עצמאיות - מאות שקלים. נסתפק בכמעט מאייה.
מה שעובד לי הוא לוותר על פנטזיית חופשת הכתיבה בטוסקנה ולכתוב בתוך הרעש של החיים.
ספרים ובזבוז זמן? אוקסימורון.
בתנאי שיתנו לי סולו אחד.
מה שפרץ לא נעצר. התחלתי ולכן אסיים.