כותב עם מוזיקה רועשת באוזניות, מצטער שהוא לא כותב על קוסמים וערפדים, וכשיוצא לו ספר חדש הוא מרגיש כאילו החלים ממחלה. רון בן טובים ("פחם") עונה לשאלון האישי
כל ספר של וירג׳יניה וולף. מן הסתם גם רבים מאוד אחרים, אבל היא בעיקר.
שעה? אולי טיפה יותר, אבל בערך.
אני עובד בלימודים, אז יצא סבבה.
בעיקר שמחה, שהיא בת דודה די קרובה של השמחה שבאה אחרי שאתה מחלים ממחלה.
ערפדים וקוסמים. החשבון בנק שלי היה מודה לי.
לא אוהב סופרים גדולים כל כך, חייב להגיד. מעדיף את הקטנים. הסופר הקטן בעולם הוא יואל הופמן.
כנראה את דייב מסטיין, סולן להקת מגאדת׳, וכנראה שזה יהיה לא כיף במיוחד.
בית החוכמה בבגדד, הח׳ליפות העבאסית. איזור שנת 1,000 או 1,100. למה? אין סוף ספרים, אין סוף עבודה עם טקסטים, ותקופה די מעניינת להיות אדם כותב בה.
זורם, אבל זה יהיה המיוזיקל הכי עצוב בעולם.
אם הם כל כך מתעקשים לפשוט את הרגל, אז בשמחה.
בבוקר, עם אוזניות גדושות במוזיקה מאוד רועשת.
לא נראה לי שכתיבה מתיישבת עם ההשוואה הזו. אם אין כתיבה אז גם סקס לא יהיה.
ארוחה טובה אבל מדי פעם כתיבה.
מכין כסף בצד והרבה מאוד חיבוקים.
איו לי מושג. כמה שפחות.
לחשוב על דברים שהם לא ספרים - נגיד, תמונות - שמעבירים את המצב שאני מנסה להעביר בכתיבה. מה לא עובד? להתעקש.
"טבעות שבתאי" של וו. ג. זבלאד. אם כבר אתה תקוע במקום אחד, לפחות תסתובב קצת בראש.
אני חושב שכל ספר שכתבתי היה בדרך ״ספר שהפסקתי לכתוב באמצע״, אבל בסוף הוא התרצה.
אני כותב דמויות בכושר. סתם, אני לא.
האמת שאין לי כאלה. אולי כי אין לי זמן. אני חושב שהדבר הכי קרוב להגדרה הזו הוא כנראה נטפליקס.