יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחסי ציבור
כותבת במיטה, האי הבודד שלה נמצא בדמיונה, והיא תשמח להבין את תורת המיתרים. סיון קיש ("מלאך להשאיל") עונה לשאלון האישי
"עלובי החיים" של ויקטור הוגו. זה אחד מאותם הספרים שעליהם נאמר שהם משני חיים.
כל הלילה. הלכתי לישון מותשת לגמרי בשעה שש בבוקר. הייתי מוכרחה לכתוב את שני הפרקים הראשונים החשובים ביותר בחייה של הגיבורה שלי ב"שדות נלוזים", בריג'יט סלייטר – פרקים שמספרים על איך הכול התחיל.
אם היה לי כישרון למשהו ריאלי, הייתי לומדת פיזיקה. תורת המיתרים והחורים השחורים ביקום זה משהו שריתק אותי תמיד – לדעת מאין באנו ואולי גם לאן אנחנו הולכים. בנוסף מרתקים אותי מאוד גם היסטוריה, פילוסופיה, קבלה וקולנוע.
בשמחה והקלה גדולה. המתח יורד, עד הפעם הבאה.
נראה לי שכבר כתבו על הכול. כמו שאמר קהלת, אין כל חדש תחת השמש.
דן בראון, הוא גאון בעיניי.
הרב מיכאל לייטמן. אני מוצאת שהדמות שלו, שמלאה באהבה וברחמים, מרתקת מאוד.
1930 באמריקה, כשהחיים היו עדיין תמימים ופשוטים ואנשים האמינו בערכים של חברות ונאמנות ואהבת אמת שמנצחת את הכול.
זה קל. ז'אן ולז'אן מ"עלובי החיים". גבר טוב לב שמעורר הערצה בגלל המידות הטובות, המוסריות והחוזק הפנימי שלו. בכלל, אני מלאת הערצה לאנשים טובי לב שיעשו הכול למען האהבה ושיש להם נתינה טוטאלית. ז'אן ולז'אן זו הדמות הכי קרובה לאדם שהוא מלאך עלי אדמות.
וואו. בטח. זה החלום הכי גדול שלי. בדמיון שלי אני רואה את "מלאך להשאיל" על הבמות בברודווי.
אכריח את עצמי לעשות את זה כי מדובר בהרבה מאוד כסף, אבל אני לא אדם ספונטני במיוחד ולא מתה על טיולים או על כל מיני פעילויות אקסטרים שמוציאות אותי מאזור הנוחות שלי. אני יותר אדם של בית.
בבית. אני בדרך כלל יושבת במיטה וכותבת. אין שעות, זה יכול להיות גם באמצע הלילה ולהחזיק אותי ערה עד הבוקר, אם אני באמצע פרק חשוב. אם הדמויות מדברות לי פתאום בראש מחוץ לבית ויש לי הצפה של רעיונות, אני לרוב ממהרת לחזור הביתה כדי לכתוב.
קשה להשוות. שניהם אמורים להיעשות מתוך אהבה גדולה מאוד, בטוטאליות, אחרת אין להם שום משמעות.
כתיבה. אין דבר נפלא יותר מליצור משהו שנשאר אחריך ושממלא אנשים אחרים בשמחה ובאהבה.
אחבק ואנשק אותו ואשמח נורא. אדע שהוא יהיה מאושר, כי בכל יצירה יש שמחה גדולה מאוד.
רצוי שיעלה בסביבות החמישים שקלים, כדי שכל אחד יוכל להרשות לעצמו לקנות ספר. אך יוקר המחיה ועלויות הדפוס וההוצאה לאור, הופכים את המחיר הזה ללא כל כך ריאלי.
לקרוא שוב את כל מה שכתבתי, לרוב משחרר אותי מתקיעות ורעיונות חדשים צפים לי בראש. או שאני עוזבת הכול ומחכה שהגיבורים של הסיפור ידברו בדמיון שלי. אם הם לא מדברים לי בראש, אני לא יכולה לכתוב כלום.
איפשהו בשומקום, בדמיון שלי. אני חולמת עליו לפעמים גם בלילות, והוא נראה לי כמו גן עדן, עם חופים ארוכים ובלתי נגמרים ועם חול זהוב ועצים גבוהים ופרחים ומפלי מים יפהפיים.
"תקוות גדולות" של צ'רלס דיקנס.
אחד. עזבתי ספר שכבר התחלתי לכתוב וגם את כל עיסוקיי האחרים על מנת לכתוב את הרומן "מלאך להשאיל".
אני אדם קצת עצלן מטבעי בכל מה שקשור לפעילות גופנית במכון כושר, ולכן אני מסתפקת בהליכות רגליות ארוכות של כמה קילומטרים מדי יום, עד בית הקפה השכונתי האהוב עליי.
כשקוראים ספר טוב זה אף פעם לא בזבוז זמן. הספרים האהובים עליי ביותר הם של אגתה כריסטי, צ'רלס דיקנס, ויקטור הוגו, תומאס הרדי, ומהסופרים המודרניים ספרים של דן בראון, ג'ון ורדון, רוברט לדלום וקמילה לקברג.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה .jpg)
