התחילה לכתוב עשרות ספרים, כותבת בבוקר במטבח, ופעם היא ניהלה רומנים דמיוניים עם לא מעט דמויות מהספרים. לאה שדה ("אדון הלילה") עונה לשאלון האישי
כל הספרים של אלנה פרנטה, "עין החתול" של מרגרט אטווד, "מלכוד 22" של ג'וזף הלר.
שעתיים.
פילוסופיה. בגילי, אתה מבין שכבר לא תפענח את חידת היקום. לפחות אוכל להכיר ולשוחח עם כאלה שחשבו שהם כן מבינים משהו על העולם.
זה ספרי הראשון. אני מרגישה את הכול: אופוריה, חרדה, רצון לברוח ולהיעלם בבקתה בגליל.
לא בטוחה שנשאר עוד נושא שאף אחד לא כתב עליו משהו.
אין לי מושג. יותר קל להצביע על ספרים גדולים.
בתקופה זו את פוטין. רוצה לדעת מה עובר לו בראש, איך הוא מתבונן על העולם, על מה הוא חושב בלילה, ממה הוא פוחד, מה המניעים שלו, החרטות שלו.
הייתי חוזרת לתקופה שבה בני ישראל יצאו ממצרים והגיעו להר סיני. מתה לדעת מה באמת קרה שם. רוצה גם לחזור לבריאת העולם. סוף סוף לדעת אם הכול מקרי או שזה יד אלוהים.
בעבר הייתי מנהלת רומן כמעט עם כל דמות גברית שקראתי עליה (דר' קילדר, טרזן, בוק ג'ונס, ביל קרטר, ירון זהבי, כולם היו אהוביי).
כבר שכחתי מה זה.
בטח.
בשעות הבוקר, במטבח.
לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים.
גם וגם.
מפרנסת אותו ומשוויצה בו בלי סוף.
עובד: קריאה, בהייה בלילה לפני השינה, כתיבה בצוותא. לא עובד - כל השאר.
האי הבודד שלי יהיה בכל מקום, מאוכלס באנשים האהובים עלי.
"אישה שבורה" של סימון דה בובואר, "עור" של רואלד דאל, סיפוריה של פלאנרי אוקונור.
עשרות.
ממש לא!!!
אין כאלה. אני מפסיקה אחרי 50 עמודים.