יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
לא מסוגלת לכתוב יותר מעשרים דקות רצוף, מעדיפה ארוחה או סקס על כתיבה, ובסוף – יושבת וכותבת עד הסוף. לילך סיגן ("כפיות", "רומן למתחילים") בתשובות כנות
מתוך כל תחושות הקנאה הרבות שחשתי בחיי, ״דרומית לגבול מערבית לשמש״ של מורקמי ו״האפר של אנג׳לה״ של מק׳קורט הם שני הספרים שעוררו בי את הקנאה הכי עזה לכישרון של מישהו אחר ואת התחושה הזאת – שכמה הייתי רוצה להיות מסוגלת לכתוב כך.
אחד בלבד. כשהייתי בת 24 בערך. פעם כתבתי הרבה למגירה, עוד לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, אבל אחרי גיל 35 זה התחיל להשתנות. התעקשתי יותר, הבנתי שכדי לכתוב משהו ראוי לפרסום צריך לשכתב המון פעמים, להשקיע מחשבה, לסיים את העבודה. רעיונות יש הרבה, אבל היום שאני כבר מבינה את המחויבות שנדרשת, ואם משהו כבר מבשיל לכדי התחלה של כתיבה – אני מניחה שגם אסיים.
זה צריך להיות משהו מורכב שכבר קראתי בעבר ובא לי לצלול לתוכו שוב, כי אני יודעת שבכל קריאה נוספת אראה יותר ואבין יותר. כנראה שבראש הרשימה נמצא ״האמן ומרגריטה״ של בולגקוב.
לא משתגעת על ים ועל איים… בטח לא כאלה שקשורים לבדידות. ניו יורק היא אי, לא?
לכל סוג של תקיעות יש פתרון אחר. כשאני מנותקת רגשית אני מנסה לכתוב לעצמי זיכרונות עבר משמעותיים, לחיות אותם שוב. כשאין לי השראה אני מנסה לקרוא ספר טוב. כשאני תקועה עם רעיונות לעלילה – מחפשת לדבר עם מישהו, להתייעץ, לפעמים לדבר בקול רם עם עצמי. וכשאין לי מצברוח – אני כבר יודעת ששום דבר לא יעזור, אז פשוט מחכה שזה יעבור.
לסופר - 100 שקל מינימום. לצרכן - בערך 50. עוד סיבה לכך שאני מעדיפה לקרוא דיגיטלי בשנים האחרונות – המחיר יותר נכון.
אתפלא. אבל אהיה גאה ושמחה ואתמוך וגם קצת ארחם.
ארוחות טובות כבר לא כל כך עושות לי את זה. אז כתיבה, אלא אם כן החברה בארוחה הזאת מוצאת חן בעיני במיוחד.
סקס טוב, אבל רק כדי שאחר כך יהיה על מה לכתוב.
כותבת הכי טוב בלילה, בחדר העבודה שלי או לבד במרפסת עם הצרצרים. אבל יודעת גם להסתדר נהדר עם הלפטופ בבית קפה במהלך היום, ובכל פעם שאני נתקעת קצת – להביט מסביב על האנשים ולהקשיב לשברי שיחות.
אין סיכוי.
לא הכי מתחברת לז׳אנר. אפשר פשוט מחזה?
1948. התקופה הכי רומנטית, הכי מלאת תקווה, הכי אידיאליסטית אי פעם.
חבר שלא מדבר איתי כבר יותר מדי זמן, וזה כואב לי. לא נעים לי להגיד מיהו.
הרוקי מורקמי. אין לו מתחרים אמיתיים היום.
כל התשובות נכונות. טרמפולינה רגשית ורצון לברוח למקום אחר. אחד הפחדים הכי קשים ומשפילים זה הפחד שמתלווה ליציאת ספר חדש. אבל ככל שנוקפות השנים אני מנסה להתמסר פחות לפחד ויותר להתרגשות.
אז זהו, שכבר הייתי שם. עשיתי שני תארים בכלכלה ובמנהל עסקים וגם עבדתי בזה לא מעט שנים. הגעתי סוף-סוף לכתיבה רק אחרי שהבנתי ש״מקצוע״ זה לא ממש בשבילי.
משהו כמו עשר, אבל ברוטו. אני לא מסוגלת באמת לשבת יותר מעשרים דקות רצוף, אז גם כשכותבת יום שלם מבוקר עד לילה, בערך כל רבע שעה קמה לעשות משהו קטן וחוזרת.
גם וגם. בשנים האחרונות מעדיפה דיגיטלי כי אוהבת לקרוא בחושך, במיטה.
יש לי טמפרמנט שלא מתאים לכתיבה, אני כל הזמן צריכה להיות בתנועה. אז לפני שיושבת לכתוב אני חייבת לעשות ספורט, אחרת זה לא ייגמר טוב. הליכה, אליפטיקל, וגולת הכותרת - יוגה בחדר חם.
אין ספר שמבזבז לי את הזמן, כי אם אני מרגישה ככה אני לא ממשיכה לקרוא.
ברור.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
