יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צחי צלניקר
אוהב לכתוב כשהילדים משתוללים, על אי בודד הוא היה משתגע, והוא מעריץ אדריכלים ואת ג'ונתן פראנזן. אורן גזית ("הילד בחלון", בהוצאת שתים) עונה לשאלון האישי
כל ספר של אלזה מורנטה או של ג'ונתן פראנזן.
אין לי תו"ל מסובכת. אני נוהג לכתוב עד שעתיים ביום.
ארכיטקטורה. אני מקנא במי שיודע לספר סיפור באמצעות קירות.
חרדה עצומה. ואז נוסע לחופשה כדי לנסות להפיג אותה.
נאמר כבר הכל, והכל, לדעתי, כבר נכתב.
ג'ונתן פראנזן ואולגה טוקרצ'וק.
האישה או הגבר או הצוות שמאחורי שם העט - אלנה פרנטה.
1938 לוארניאן, אז פולין, להזהיר את המשפחה של סבתא שלי לברוח משם לארץ, וכשהם מגיעים לפלשתינה - שייקנו מגרשים באחוזת בית.
חנה גרינבאום, שאהבה (או לא) את מיכאל שלה, שניה לפני שהטירוף השתלט עליה.
ללכת, כי כולם הולכים.
למה לא? ושימצאו תפקיד לשלומית אהרון!
אחרי הצהריים, כשמאחורי ילדים רצים, רבים, ובונים בתים במיינקרפט.
ארוחה טובה, אחרי סקס.
ארוחה טובה, אחרי כתיבה.
מאוד אופתע. כרגע הוא אוהב לקרוא רק תפריטים של מקדונלדס.
עובד: לשבת ולכתוב. ואז זה יגיע. לא עובד: לחשוב מה יעבוד כשאני תקוע בכתיבה.
הייתי משתגע באי בודד. מעדיף אותו ברומא, ליד שכונת טרסטוורה, או במרכז נאפולי.
"תוף הפח" של גינתר גראס. הוא נמצא כבר יותר מידי שנים בערמת הספרים שאני חייב לקרוא.
אחד, ולאחריו הפסקתי לכתוב ל-12 שנים.
לא בטוח שזה בא בחשבון למפיקים.
כבר אין כאלה. אני קורא מה שאני מאוד רוצה לקרוא, אז זה לעולם לא יהיה בזבוז זמן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה