יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: רמי זרנגר
"אני חושב שהמצב הקיומי של כותב הוא להיות תקוע בכתיבה. הימים שבהם אתה מצליח לכתוב משהו – הם הימים שלא בסדר". עומר ברק ("לחוץ חתונה") בתשובות כנות לשאלון
"יש אלוהים" של ג'וזף הלר. גם בפעם האלף שאני קורא אותו, בימים אלה ממש, אני המום מהכתיבה, מהתחקיר הפסיכי ובעיקר מההומור. זה ספר שאני מכיר בו את כל הבדיחות בעל פה, יודע שהן מגיעות ובכל זאת צוחק בקול רם. הוא משלב רעיון גאוני עם כתיבה מבריקה ומיוחדת שלא מאבדת קצב או עניין אפילו לרגע, וזה הישג שמעט מאוד סופרים יכולים להתגאות בו.
אפס, אבל השלמתי שניים שמעולם לא ראו אור. הראשון, בגיל 22, היה פשוט לא טוב ונגנז והשני כבר היה בידי הוצאה שפשטה את הרגל חודש לפני שהיה אמור לצאת. הספר השלישי, לשמחתי, כבר ראה אור בהוצאה שהכי רציתי להוציא בה, כי יש גבול כמה אפשר להתעלל בבן אדם.
כל ספר של דאגלס אדאמס. הכתיבה שלו לא רק שנונה ומצחיקה כל כך ובלתי ניתנת לחיקוי, היא גם גורמת לך להרגיש שיש מישהו שהצליח להאיר איזה חדר אפל בראשך ואתה לא לבד בעולם. ונראה לי שהדבר שאני הכי ארצה להרגיש על אי בודד זה שאני לא לבד.
פריז. אני מבין שזה לא ממש אי והוא לא ממש בודד, אבל פריז. כל הקטע של עצי קוקוס, חופים פראיים וחול לבן נשמע לי מפתה בערך כמו אנגינה. אני טיפוס עירוני. ואין דבר שאני מתעב יותר מחול.
אני חושב, בשיא הרצינות, שהמצב הקיומי של כותב הוא להיות תקוע בכתיבה. הימים שבהם אתה אשכרה מצליח לכתוב משהו הם הימים שלא בסדר. אבל כשאני תקוע ואני צריך לכתוב, אני מנסה לשנות אווירה או לקחת את עצמי לבית קפה. זה לא עוזר בשום דרך, אבל לפחות ההפוך שלהם מוצלח.
30 שקלים. זה כמובן לא אפשרי במצב השוק שלנו, אבל אני חושב שספר צריך להיות חוויה עממית כמו קולנוע. אני אוהב מאוד להיכנס לחנויות ספרים בארצות הברית ולגלות שרוב הספרים נעים בין חמישה לתשעה דולר. אין דבר מבאס יותר מלהשאיר ספר שבא לך לקרוא בחנות רק כי הוא יקר מדי.
אמור לענות כאן איזה משהו שנון, אני יודע, אבל האמת היא שאני אשמח מאוד בשבילו. לעבוד בכתיבה זה כיף ענק. גם יהיה לנו הרבה יותר על מה לדבר בארוחות שישי מאשר אם הוא יהיה פיזיקאי אטום, נניח.
אני אף פעם לא אומר לא לארוחה טובה.
אני בן 32. זה הגיל שאתה עדיין מעדיף סקס.
שנים חשבתי שאני טיפוס של לילה וכותב טוב בבית קפה. אחר כך חשבתי שאני טיפוס של צהריים שיכול לעבוד רק בסטודיו שלו. רק באמצע כתיבת הספר גיליתי שאני בכלל טיפוס של בוקר שיכול לכתוב רק על הכסא הכי לא נוח בעולם בפינת השולחן של המטבח שלנו. בכלל גיליתי שכסאות לא נוחים מוציאים ממני את המיטב.
אני לא אשרוד חצי דקה בהישרדות וי.איי.פי, אז אם הם מוכנים לשלם לי מאות אלפי שקלים תמורת שלושים שניות, אני בפנים. לגבי קמפיין ביגוד, כל חברה שתרצה אותי בגלל המראה שלי, אני בפנים. החלום האמיתי שלי הוא בכלל להיות דוגמן. מסיבות מובנות זה כנראה כבר לא יתגשם בגלגול הזה.
לא רק זורם, אני אקפץ משמחה ואומר להם "יו! אתם לא מבינים! זה החלום שלי! איך אני אוהב מיוזיקלס!". כשאני אתחיל לשיר להם מרוב התלהבות את פס הקול של "הייר-ספריי" אני חושש שזה הרגע שהם ינטשו את החדר ויבטלו את ההצעה.
ניק הורנבי. ברור לי מכל ראיון שקראתי איתו בעשרים השנים האחרונות שהוא אדם דכאוני שלא מכביר במילים, אבל אני מאוהב כמעט בכל ספר שהאיש הזה כתב. אם יש לי שעה, אני אשמח לקבל ממנו טיפים לכתיבה במשך רבע שעה, ואת 45 הדקות הנותרות להעביר איתו מול מחצית שנייה של איזשהו משחק כדורגל. אני משוכנע שאני אחלק את החיים שלי ללפני ואחרי.
ג'יי.קיי רולינג. סדרת "הארי פוטר" עשתה דבר שאין הרבה ספרים שעשו לפניה: היא גרמה לעשרות אלפי ילדים, שלא להגזים ולומר דור שלם, לקרוא. ממש לקרוא. רק על זה, בלי שום קשר לעובדה שהספרים נפלאים, מגיע לה התואר הזה.
חרדה. אני מאובחן כאדם חרדתי, ובכל זאת להוציא ספר התגלה כמו שלב בונוס קסום עם המון המון אפשרויות לחרדות חדשות מדי יום, שבכלל לא ידעתי על קיומן.
הלכתי ללימודים לפני ארבע שנים כדי ללמוד מגדר. עניין אותי ממש. מצאתי את עצמי גבר יחיד באולם עם 180 נשים, רובן הסתכלו עלי בצורה מוזרה עד עוינת כשטענתי שיכול להיות, בקונסטלציה מסוימת, שגם לגברים יש רגשות. סיימתי את שנתי האקדמית עם ממוצע 97, אבל לא חזרתי לספסל הלימודים.
10. יותר מאשר כסאות לא נוחים, אני כותב מעולה במטוסים. בטיסה לניו יורק כתבתי חמישה פרקים לספר והפסקתי רק בגלל שנגמרה לי הבטריה. אם היה לי מספיק כסף לטוס בכל יום הייתי מסיים ספרים תוך חודש.
לא זה ולא זה. בשנה האחרונה התמכרתי לספרי אודיו, וזה כל כך מהנה להקשיב לסיפור כשמישהו אחר – לרוב הסופר שכתב אותו – מקריא לך אותו.
שלושה אימוני אירובי ושני אימוני כוח בשבוע, כל שבוע. עם הזמן פיתחתי איזו תיאוריה מאוד מטופשת שאם אני אתמיד בספורט ואלמד את עצמי משמעת אני גם אצליח לכתוב כל יום. זה לא עובד, אבל לפחות שלושים השניות שלי בהישרדות יהיו ממש מכובדות.
ספרי עזרה עצמית. אני חושב שקראתי והקשבתי למאות כאלה, ועדיין בכל פעם אני בטוח שמצאתי ספר שישנה את חיי ויעזור לי להתמודד עם העולם. אין לי באמת תירוץ מספיק טוב למה אני ממשיך עם זה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
