יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
קוראת ספרים לפחות פעמיים, כותבת כל הלילה ושמחה להשמיע קול נשי, אותנטי ובועט. אילה דקל ("הביתה הלוך חזור") עונה לשאלון האישי
'הזמיר' של כריסטין האנה. ספר פשוט מופלא שכל פעם שאני קוראת בו אני נזכרת איזו עוצמה יש לנו כבני אדם לשנות את המציאות ולעזור אחד לשני, אפילו כשאנחנו נמצאים במקומות הנמוכים ביותר.
לילה שלם, כמעט שמונה שעות. והייתי עושה את זה במשך תקופה כל חמישי בלילה ואז מתרסקת בשישי.
אני אלך ללמוד תלמוד. אני אוהבת את הסיפורים התמציתיים, הקצרים ומלאי המשמעות שכתובים בו. יש משהו מרתק בעיני בסיפורים שנכתבו לפני כמעט אלפיים שנה ובכל זאת נוגעים בתהומות עמוקים של נפש האדם גם היום.
התרגשות מטורפת, שבאורח פלא משולבת עם חרדה בלתי רגילה. כל הודעה או תגובה על הספר גורמת ללב שלי לנסוק לגבהים שלא הכרתי, ויחד עם זאת מקונן בי איזה חשש תמידי. חלק ממני מסתובב שם בעולם, חבוי בין המילים והשורות וכל כך רוצה להגיע לידיים ועיניים טובות, שיקראו אותו באהבה.
יש המון ספרים על מלחמת העולם השנייה באירופה, כמעט ואין ספרים שכותבים על המלחמה בארצות צפון אפריקה. אלה סיפורים שנשארו מאחורי הקלעים. בכלל, יש הרבה פחות ספרים שנוגעים לקהילות היהודיות בצפון אפריקה, להתעוררות הציונות לגירוש מארצות ערב. זה קול שפשוט חייב להישמע.
ר"ג פלאסיו, שכתבה את 'פלא'. היא מצליחה באמצעות הכתיבה להאיר מציאות כואבת. בזכות המפגש הכל כך אינטימי שיש עם הדמויות בספר, היא נוגעת בכל הנקודות הכי כואבות ועמוקות בצורה כל כך רגישה ומצחיקה ובלי שהספר יהיה לרגע מטיף או מעיק. זה אחד הספרים שאני יכולה לקרוא עם הילדים, וגם אני וגם הם נזדהה ונבכה ונצחק מהמילים שלה. היא מחוללת באמצעות המילים שינוי של ממש בעולם ומעניקה קול למי שבדרך כלל הקול שלו לא נשמע.
הייתי רוצה לשבת לשיחה עם אביב גפן. אני הייתי ילדת אור הירח אבל גם מתנחלת, ויש לי הרגשה שאין לו מושג כמה רבות ורבים היינו. היום, עם השינויים שהוא עובר והקרבה ליהדות, ממש הייתי שמחה לשבת איתו לשיחה על הימים ההם וגם על הזמן הזה. כמובן, תוך כדי השיחה נשיר את השירים שלו, שאת כולם אני יודעת בעל פה.
אני לחלוטין מעדיפה להישאר איפה שאני היום. תקופות עתיקות תמיד נראות יותר רומנטיות, אבל בסופו של דבר לנשים לא היתה כמעט יכולת להשמיע את קולן. גם בספר שלי, הדמויות הנשיות מההיסטוריה הלא כל כך רחוקה במצרים של המאה הקודמת, מאוד תלויות בגברים שסביבם. כמה שהן חזקות ועוצמתיות ומיוחדות, הן תמיד נמצאות מאחורי הגברים. אני מאוד שמחה שהיום יש לגיטימציה לדבר ויש אפשרות להשמיע גם קול נשי אותנטי ובועט.
דמות שאני לגמרי מאוהבת בה הוא שחר מהספר 'שבועת רחל' של מיכל שלו. והאמת היא שהוא די דומה ליונתן, בן הזוג שלי, גם בטוב לב שלו וגם ביכולת הזו לראות את מה שאחרים מפספסים.
בטח. התיאטרון ריתק אותי כבר מגיל צעיר. אני זוכרת במדויק את ההצגה הראשונה שראיתי כילדה. מחזה על פי סיפורו של אריך קסטנר 'פצפונת ואנטון'. העובדה שכל הדמויות יוצאות מהדפים ומתעוררות לחיים על הבמה היתה מופלאה בעיני, אז וגם היום.
אני לא אשתתף ב'הישרדות' גם כי אני לא רואה את עצמי מתרחקת מהילדים לכל כך הרבה זמן, וגם, בגד הים שלי כמעט אף פעם לא יוצא מהארון, אז לחשוב שאלבש אותו כשמצלמות מכוונות אלי זו ממש מציאות דמיונית ומופרכת.
בלילה, בבית, על הספה, כששקט בחוץ ובפנים. הבית גורם לי להרגיש הכי בטוחה בעולם וככה המחשבות יכולות לזרום והדמויות יכולות להתפתח. את כל הטיוטה הראשונה של הספר 'הביתה הלוך חזור' כתבתי בזמן שהיינו בבית, בסגר, בתקופת הקורונה. דווקא העובדה שהחיים עצרו מלכת אפשרה לי לשוטט עם הדמויות בעולמות אחרים.
אין שום סיכוי שאני עונה על השאלה הזו.
כתיבה , ברור, אין שאלה בכלל.
אהיה כל כך שמחה. בדיוק לפני כמה ימים הבן האמצעי שלי ביקש שאקנה לו יומן, כי הוא רוצה לכתוב כמו ג'ו מ'נשים קטנות'. כמעט שלא הצלחתי לענות לו מרוב התרגשות.
34-50 שקל, שיהיה לא גבוה מידי ולא נמוך מידי.
כשאני נתקעת בכתיבה ממש לא עובד לי להתבודד כמו שהרבה סופרים אוהבים. להפך, אני צריכה לקרוא, ללמוד, לדבר. אני זקוקה לנקודות מפגש כדי שהמחשבות יתעוררו. מאוד היה לי טוב בסדנאות הכתיבה שהשתתפתי בהן (של מאירה ברנע גולדברג ושל אשכול נבו ואורית גידלי). מתוך התרגילים מתעוררות לי בראש סצנות שאחר כך אני ממשיכה לפתח אותן.
האי הבודד שלי נמצא אי שם בים האגאי, די קרוב לחופי יוון. ויש שם מסעדות יווניות קלאסיות עם ים של אוכל צמחוני מעולה. והרבה פלפלים ממולאים עם קצת זוקיני מטוגן ליד.
לאי בודד אני אקח איתי את הארי פוטר כמובן. אבל לא רק ספר אחד אלא את כל השבעה. ואם צריך לבחור אחד מביניהם, אז הייתי לוקחת את החמישי. קודם כל כי הוא הכי ארוך וגם בזכות ההתנגדות לאמברידג', שיש בה קסם מיוחד.
אפילו לא אחד. אני מסוג האנשים שלא מסוגלים להתחיל משהו בלי לגמור אותו.
במירוץ מודיעין רצתי עם הבן הקטן שלי (בן שמונה) את מסלול האפרוחים והגעתי הרבה הרבה אחריו. אולי באמת כדאי שאני אפסיק לכתוב ואתחיל לרוץ.
אני לא חושבת ששום ספר מבזבז את הזמן שלי. אפילו להפך. אני אוהבת לקרוא ספרים יותר מפעם אחת. למען האמת, ספר שקראתי רק פעם אחת כנראה לא היה כל כך טוב. את רוב הספרים אני קוראת לפחות פעמיים ואת האהובים ביותר קראתי עשרות פעמים. הדמויות הם כמו חברות וחברים טובים שדווקא ברגעים שאני עצובה או מאוכזבת אני חוזרת אליהן ומוצאת נחמה בין הדפים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
