יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלבום פרטי
כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת ספר של מישהו אחר, היא תשמח לנהל רומן עם גיבור של סרמאגו, והיא מתאמנת בשיטת "מחשבת הגוף". אסיא פזי ("כתיבה תמה") עונה לשאלון האישי
'לוליטה'. קראתי אותו לראשונה בילדותי כמו ספרות "גסה" ואסורה אחרת (השער האחורי של העולם הזה, גמד, בול). בשנות ה-90 גיליתי את נבוקוב מחדש הודות לרות אלמוג שכתבה על 'תריסר רוסי' בתרגום נילי מירסקי. קראתי שוב את 'לוליטה' בשפת המקור, ושוב, ושוב.
שעתיים.
אריגה, אולי ביולוגיה או הסטוריה.
בשלווה של הגעה לסוף הדרך.
על יחסים בין אנשים בשני קצות החיים – ילד רך בשנים (פחות מארבע-חמש) ואדם מבוגר (שאינו ההורה) - מנקודת מבטו של האחרון. בהתנסות שלי בקשר כזה אני מתוודעת לטווח של רגשות, זכרונות ומחשבות שמתקשרים לתקופות רבות בחיי, מילדות ועד זיקנה. התאור הפשטני של רגשות סבתאיים-סבאיים, למשל, שמוגבל לאושר, התפעלות, אהבה, התמוגגות, מתיקות - מחמיץ, לדעתי, אפשרויות אנושיות עשירות. אבל כשאני רק מתחילה לחשוב על כתיבה מסוג זה אני מיד נשאבת למתיקות המתמוגגת..
אליס מונרו.
בסופר הבריטי קזואו אישיגורו (אם אובמה לא פנוי באותה שעה). מכל הסופרים האהובים עלי הוא הרבגוני ביותר בעולמות שהוא בורא ובז'אנרים, עד – וכולל – מדע בדיוני ופנטסיה. אני מתרשמת מספריו שהוא חכם, סובלני, מסקרן ומרתק.
לתחילת שנות ה-50, כדי להכיר בעצמי ומקרוב את הילדה שהייתי.
עם דמות המספר ב'דברי ימי מנזר', בעצם עם דמות המספר ברוב ספריו של סרמאגו: תמיד הוא אדם חכם בעל ראיה רחבה, חד תפיסה ורואה לעומק הדברים, פטפטן, בעל חוש הומור ולב חם, שנפלא לשהות במחיצתו, עוד ועוד.
נדמה לי שלא, אולי רק תמורת מאות אלפי שקלים.
לא.
בשעות הבוקר, לא מוקדם מדי, ליד שולחן העבודה, או באולם הקריאה בקומה ב' של ספרית סוראסקי.
אשמח, לא פחות או יותר מאשר רוב העיסוקים האחרים.
לא יותר ממאה שקל.
לקרוא ספר של סופר אהוב עלי עוזר, להמשיך לשבת, לא.
בים התיכון, לא רחוק
'כל ספר של פוקנר שלא קראתי. 'בשכבי גוועת', 'דקלי פרא', 'אבשלום אבשלום' ו'אור באוגוסט' היו מסעירים ונפלאים. פוקנר דורש ממני קשב מרוכז, היעזרות במילון, נייר ועפרון. בדממה ובניתוק של האי הבודד אוכל לקרוא בלי שדעתי תוסח.
שני סיפורים.
מחשבת הגוף (התעמלות), הליכה, קצת שחיה
הקריאה בפייסבוק מושכת אותי, אבל לעתים קרובות מלווה בתחושת בזבוז זמן. נדמה לי שמה שיוצר זאת אינם תכנים ספציפיים, צורות או סגנון ביטוי, אלא התחושה שערבוב אקראי של דברים מושלך לעברי בלי שיש לי שליטה עליו, ואני מתפתה לעוד ועוד רפרוף וגלילה מהירה למטה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה