יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אריק סולטן
יש לו חגורה שחורה בקרטה, הוא מסוגל לכתוב שני ספרים במקביל וישמח לפגוש את יחיא סינואר. מישקה בן-דוד ("חודש בשנה") עונה לשאלון האישי
מבין ספרי המופת הרבים המצויים ב"ליגה אחרת" אזכיר את הקרוב ללבי, "אהבה בימי כולרה". מבין הספרים שאולי אולי יכולתי לכתוב, מתחרים על התואר "בדידותם של המספרים הראשוניים", "החיוך האטרוסקי", "צילה של הרוח", "סטונר".
את ספרי "לא ראיתי חיילים שמחים" – שהטיוטות שלו אבדו בעת מעבר דירה – כתבתי במשך שבוע ברציפות, יום ולילה, כמעט ללא שינה.
אני לא חושב שצריך ללמוד מקצוע, אלא להתמחות במה שמעניין אותך. השלמתי את הדוקטורט בספרות ערב גיוסי לקורס מבצעי במוסד, ולא עבדתי ב"מקצועי" כחוקר ספרות ולו יום אחד אחר כך. אחרי שחרורי למדתי פילוסופיה של המדע, דבר שהיה חשוב לי להבנת עצמי ועולמי ועזר לי בגיבוש תפיסת העולם שהצגתי בשני ספריי הפילוסופיים.
בנובלה "פגישה בקצה הגשר" שהופיעה עכשיו מנסה סופר צעיר להתאבד על רקע אי הצלחתו להוציא ספר, ואילו סופר זקן מציג לו עד כמה הדבר יכול להיות שגרתי. בספרי העשרים, אני קרוב בהרבה לתחושותיו של הסופר הזקן מאשר לאופוריה שמדמה הצעיר.
על זיקנה בכלל ועל בגידת הגוף בפרט יש מעט מאד ספרים. בספרי "איפה מינה" ניסיתי לתאר מציאות בדיונית על בסיס הדמנציה וההתדרדרות של אבי אחרי מות אמי – וגיליתי שקשה לקוראים להתמודד עם מציאות זו, שכולנו הולכים אליה.
זו תהייה יומרנות מצידי לומר שאני מכיר דיי את ספרות העולם, ואסתפק בספרותנו. עד לפני פחות משנה הייתי מצביע על יהושע קנז. אחרי מותו ומותם של אפלפלד ועוז, אצביע על אחרון הענקים, א.ב. יהושע, שאינו חדל לייצר ספרות מעולה גם בגיל שמונים.
לפעמים נדמה לי שכשאציג לאדם את אפסות החיים ואת סופיות המוות הוא יירד מרעיונות של גדולה או ניצחון. למשל, אולי אשכנע את יחיא סינואר לוותר על הנקמה והשנאה לטובת דו-קיום שייטיב עם בני עמו. אבל גם היצרים – ובהם הלאומיים – וגם האמונה הדתית חזקים מההיגיון, וזה בשני הצדדים.
ל-1948. הייתי רוצה לקחת חלק במאמץ ההירואי וההיסטורי של הקמת המדינה, באמצעים של אז, כשהכל עמד על יכולתו ומחויבותו של הפרט.
כמובן שתלוי איזה ספר. יש כאלה שלא, ויש שברצון, ואפילו אבקש להשתתף בכתיבת השירים. בעברי חיברתי מנגינות, ושירים עדיין "קורים" לי לפעמים.
עד לעזיבת המוסד, בהיותי בן 47, הקפדתי על כושר גופני. אני בעל חגורה שחורה בקרטה והתאמנתי מדי שבוע. מאז, זה למעלה מעשרים שנה – הזנחתי זאת לגמרי, לצערי, ולא מוצא בעצמי את הרצון ואת המשמעת לחזור לכך.
מכיוון שאני ממש לא דוגמן הקמפיין יורד מעל הפרק. בהישרדות הכישורים העיקריים הנדרשים הם תחמנות, רתימה ואחר כך רמייה ורמיסה של האחר – ובשנות עבודתי במוסד ראיתי שאני יכול להוציא את זה מעצמי אבל שונא זאת ואת עצמי ככזה. החלטתי להתרחק מכל הכישורים שצברתי שם, ולכן גם זה לא בא בחשבון.
ברור שסקס טוב, כאמור לעיל, מה גם שסקס טוב מזין נהדר את הכתיבה.
מכיוון שכתיבה היא עניין ארוך טווח שההנאה ממנו היא אמנם גם מיידית אבל בעיקר ארוכת טווח, אני בהחלט מוכן לעשות הפסקה בכתיבה עבור ארוחה טובה.
אשמח מאד. בעיני זה עיסוק נפלא המערב אמנות, דמיון, יצירתיות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, הבנה אנושית וחברתית, ומאפשר לאדם להביע את עצמו ולהשפיע על אחרים - יותר מאשר בכל אמנות אחרת. ובכל מקרה ארצה שילדיי יעסקו במה שמושך ומעניין אותם, וכך הדבר.
אני לא מבין בתהליכי הייצור, ההפצה והמכירה ובעלויות שלהם. כסופר קיבלתי שקלים בודדים לעותק בתקופה שלפני חוק הספרים וכעשרה שקלים בתקופת החוק, אך הסך הכל התאזן. אם אני מקבל למשל עשרים אלף שקל מעשרים אלף עותקים שנמכרו במבצעים והניבו לי שקל כל אחד, או מאלפיים עותקים שהניבו לי עשרה שקלים כל אחד, אני מעדיף את המכירות הגדולות – שכרוכות במחירים נמוכים ובהרבה יותר קוראים.
בתקופת הכתיבה אני כותב במהירות רבה, מהרגע שבו מתיישב עם כוס הקפה למחשב בבוקר, ולעיתים עד אחרי חצות. יש לי רעיון כללי ולפעמים אפילו ראשי פרקים, אבל שטף הכתיבה לוקח אותי לפעמים למחוזות אחרים ואפילו אני מופתע ממה שכתבתי כרגע. לשמחתי זה נמשך כך מהמילה הראשונה ועד לאחרונה – ללא תקיעות.
הייתי באיים קרובים ורחוקים, אך הם לא היו בודדים. אם הכוונה היא לאי שאני אהיה בו בודד – הוא יכול להיות בכל מקום, כולל בחדר העבודה שלי – שנעשה מדי יום לאי בודד הנשקף להרי ירושלים ולשפלה. וזה גם המקום שאני הכי אוהב להיות בו.
מעטים הספרים שרציתי לקרוא כמה פעמים, כך שאם זו שהות ארוכה, אאלץ להיות לא מקורי ולומר – התנ"ך, שהוא הספר היחיד שאני לא מצליח לסיים למרות שהתחלתי פעמים רבות. וזאת כי החלטתי לא להתקדם לפני שאני מבין את מה שקראתי עד כה, והשפה שלו מופלאה מכדי שאצליח להבינה ולהבין את המתואר. וראו כבר את המשפט הראשון של "בראשית": מה זה "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"? חידה פלאית.
קרה לי כמה פעמים שהתחלתי לכתוב שני ספרים במקביל, אחד מהם השתלט, אבל כשסיימתי אותו חזרתי לשני. אני בדרך כלל בפיגור של ספר או שניים לעומת הרעיונות שיש לי.
בחדר העבודה שלי, בכל שעות היום והלילה.
בעבר היה לי חשוב לסיים ספר שהתחלתי. בעשרות מקרים זה היה בזבוז זמן אבל הרגשתי מחויב לסופר ו"לספרות". היום אני נוטש די מהר ספר שמפסיק לעניין אותי – חוץ מבמקרה של ספרי ילדים שנכדיי אוהבים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה .jpg)
.jpg)
