יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליטל לוין
דב אלפון ("לילה ארוך בפריז") מעולם לא הצליח לסיים את "מובי דיק" אבל ממשיך לנסות, ומצטער מאוד לבשר לכם, אבל הסופר החי הגדול בעולם הוא מישל וולבק
הם כה רבים! אבחר מתוך הז׳אנר של מותחני ריגול, ״תיק 51״ של ז׳יל פרו, שראה אור בעברית בהוצאת נהר.
הרבה, וטוב שכך. אפילו את הספר שכן פרסמתי, ״לילה ארוך בפריז״, התחלתי לכתוב באוניברסיטה וזנחתי בצד עשרים שנה לפני שחזרתי אליו.
Basic Survival Skills" by the staff of the Alderleaf Wilderness College"
הוא יכול להיות בכל מקום, כל עוד יש שם גם חלון לחייהם של אנשים אחרים.
לקרוא סופר אחר, וכל מי שטוען אחרת סתם מרמה.
שניהם. אני קורא ספרי עיון בדיגיטלי וספרי קריאה בנייר.
למרבה הצער, מישל וולבק.
כתיבה היא הדרך היחידה שבה אני יכול לממן ארוחה טובה, אז הראשון.
אני משתדל לכתוב סצינות ליליות בלילה, אבל מלבד הנטייה המוזרה הזו, אני יכול לכתוב בכל שעה ובכל מקום. התנאי היחיד הוא קפה ברמה סבירה, מה שאומר שאני לא יכול לכתוב בטיסות.
הציעו לי להשתתף בסדרות ריאליטי ותמיד סירבתי. לא הציעו לי אף פעם קמפיין לפוקס, יכול להיות שהייתי מסכים.
הזכויות של ״לילה ארוך בפריז״ נמכרו לקולנוע, לטלוויזיה, לתיאטרון ולקומיקס. המפיקים האלה לא הבינו את הפוטנציאל של הספר כמיוזיקל, וכשהאמת הזו תוטח בפניהם, הם יצטערו מאוד.
בטח לא הייתי הראשון בתור, אז מישהו כבר חיסל את היטלר, נכון? במצב זה, אני חושב שאוותר על התור שלי. הדמיון הוא מכונת הזמן הנוחה והיעילה ביותר שימציאו אי-פעם.
בין האנשים החיים, נדמה לי שאני פוגש את מי שבאמת חשוב לי. אז הייתי מעדיף לפגוש דמויות בדיוניות, למשל ארמיס מ״שלושת המוסקטרים״.
אף אחד לא יודע באמת להגיד מה המקצוע שיהיה מבוקש בעתיד, זו פיקציה. מה שדרוש לאנשים צעירים, לאלה עם כישרון כתיבה ולאלה בלי, הוא בעיקר מזל.
יש יצירות מופת שלא הצלחתי לצלוח ומכיוון שברור לי שהאשם הוא בי, אני צולל מדי פעם שוב לשבוע ושבועיים לפני שאני מתייאש. מובי דיק, למשל.
מצטט את ישיעהו ליבוביץ׳: ״מי שבריא אינו צריך, ומי שחולה אסור לו, כך שבשבילי העניין ברור״.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה