יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
על אי בודד הוא יחפש משמעות, כשהוא תקוע בכתיבה הוא מתעד חלומות, וכשיוצא לו ספר חדש הוא מרגיש כאילו גופו שקוע במרינדה מתוקה. גדי ששון ("הימנעות") עונה לשאלון האישי
אני זוכר שכשקראתי את "אחוזת דג'אני" של אלון חילו וגם את "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל, הרגשתי התפעלות שהיתה מהולה בקנאה בריאה.
היה לי מרתון אחד מוצלח שנמשך כשבע שעות רצופות והוא כלל את אחת הסצינות האהובות עלי בספר.
יוצא שחשבתי על זה כבר כשהייתי בן 18 ונראה לי שהגעתי מוכן. למדתי ניהול משאבי אנוש ומדעי ההתנהגות במסלול של עתודה אקדמאית. אני עוסק בניהול משאבי אנוש ב-15 השנים האחרונות. הכתיבה הגיעה מתוך רצון ליצור ולכתוב לצד הצורך להתפרנס באופן יציב. זה קרה כי לא היה לי האומץ או האפשרות להחליט שאני "רק אמן" לפרנסתי. היום הגישה שלי לקריירה היא כזו שמבוססת על התפתחות במספר לא רב של מסלולים מקצועיים לאורך מסלול החיים ולא להישאר רק באחד מהם, כדי לא להצטמצם ולאפשר הגשמה של עוד חלקים באישיות.
עד כה זה קרה רק פעם אחת ויש תחושה מרככת ונעימה של גוף השרוי במרינדה מתוקה. עולים גם חששות אבל ללא ספק התחושה הכללית היא נעימה ומספקת. מרגיש שבורכתי. אפרופו פירמידת הצרכים – זה בהחלט מרגיש כמו לדגדג את הקצה הגבוה שלה ואני ממליץ בחום.
עזבו אתכם, כותבים וכתבו כבר על הכל. זה לא כל כך ה"מה" כמו ה"איך" שמשתנה או לא.
ג'ונתן פרנזן.
את הזמר ואמן הרוק מוריסי. המפגש הפיזי האחרון שלנו היה מאחורי הקלעים בגני התערוכה ולא כלל שיחה אמיתית.
אני בעד להישאר כאן, ב-2021. אין לי ספק שאנחנו חיים בתקופה יחסית טובה בהשוואה לימים בהם לא היה חשמל או פניצלין. אבל אם מובטחת לי חזרה מהירה מהגיחה אל העבר, אשמח לקחת 3 גיחות: אחת ליציאת מצרים (כי עושה רושם שהרבה דברים התחילו שם עבור העם היהודי), ממשיך ליוון העתיקה (חייב לבדוק איך זה באמת עבד העניין הזה עם הומוסקסואליות) וגונב עוד גיחה לימי ההעפלה, המנדט הבריטי והמחתרות (מתלבט בין נאמנות לאצ"ל או להגנה). אני מבטיח להיות נוסע בזמן מוצלח וממושמע כדי לזכות גם בגיחה אחת קצרה אל העתיד.
זורם בעיקר עם המחזתו של הסיפור להצגת תאטרון, בין אם ברפרטוארי ובין אם בפרינג'. ואם כבר מחזמר אז כזה שכולו מוזיקה אלקטרונית ודי.ג'יי שמנגן לייב במקום תזמורת. זה תפור בול לסצנת הפתיחה של הרומן.
תחזוקה בסיסית במכון הכושר האהוב עלי, שמשלבת אירובי, כוח וקצת גמישות.
אנדרו מקניל, אחת הדמויות מ"הימנעות", מבקש את זכות הדיבור ולמסור במקומי ש"לא זה ולא זה". הוא אומר שאם כבר ריאליטי אז עדיף להשתתף ב"האח הגדול". כי הישרדות היא גם חשיפה, גם תככנות וגם ירידה לתחתית פירמידת הצרכים. מי רוצה לחלום על כף אורז שבושלה רע?
סקס טוב. שאפרט?
כתיבה טובה. התחושה של לכתוב סצינה טובה מנצחת ארוחה ולדעתי גם מייצרת עונג פיזי במערכת העצבים שאינו פוחת מזה שעוגת שוקולד מייצרת.
הייתי מברך על כך.
50 שקל. ועדיף ללא מבצע שיפתה אותי לרכוש עוד ספר שאני לא באמת חייב.
אני פשוט לא כותב כשזה תקוע כי תמיד יש משהו מעניין אחר לעשות. או שאני פשוט מתעד את החלומות שלי ומעבד אותם. זו בעיני הדרך הטובה ביותר לייצר נגישות לתכנים שמהם נובע סיפור.
מי באמת חולם על זה? הדירה שלי בגבעתיים היא האי שלי. זה כבר כמה שנים טובות ששהייה בה היא עבורי חופשה.
האמת היא שאין לי משאלה להתגלגל אל אי בודד. אם אהיה חייב לשהות על אחד – אז כדאי שזה יהיה עם ספר שיש בו את כל הטיפים הנחוצים להישרדות, או שפשוט אקח את התנ"ך ואנסה למצוא עוד קצת משמעות בחיים. אני מנחש שבמצב של בדידות משמעות עשויה לעזור.
אין כאלה באמת. יש קטעי כתיבה לא מגובשים שלא התפתחו אבל הם לא כאלה שהניבו סיפור. כשכבר יש סיפור אני אסיים אותו. לרוב הוא יהפוך לסיפור קצר.
אין כאלה. כל מקום או שעה עשויים להתאים. מה שחשוב זה שהסצינה תבשיל בקרבי ותהיה מוכנה להישפך החוצה.
אין כאלה. יש כל כך הרבה ספרים טובים, אז למה לבזבז זמן על אחרים?
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה