יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: עדי טרקאי
עושה מנוי לחדר כושר ולא הולכת, חשה חרדה גם כשהיא שמחה, ונחשו למה היא רוצה לחזור לשנת 1986. מרים קוץ ("בייבי בלוז") עונה לשאלון האישי
"החוחית" של דונה טארט. כלומר, יש טובים ממנו, אבל אותו ספציפית הצטערתי שלא כתבתי.
מעט ממש. יש לי ריכוז גבוה מאוד לזמן קצר מאוד. אני קרל לואיס של הכתיבה.
קולנוע.
תמיד בחרדה, כי אני חרדה גם כשאני שמחה.
אני חושבת שכותבים על הכול. אולי אנחנו לא נחשפים להכול אבל הכול שם.
בשנים האחרונות לא החמצתי אף ספר של ג'ונתן פראנזן. הוא טוב. אבל יש הרבה.
בוב דילן.
1986. הייתי הכי רזה שאני זוכרת.
תומאס האדסון, מ"איים בזרם" של המינגווי (תרגם את זה יפה אהרון אמיר).
ברור. הכול זורם.
לא יציעו, אני לא וי.איי.פי.
בכל שעה ובדרך כלל בפינת העבודה שלי בסלון.
חחחח. לא ידעתי שיש אופציה כזאת בתפריט.
ארוחה, בטח. סיפוקים מיידיים.
בטח עשיתי משהו טוב.
לא משנה, העיקר שהשני יהיה ב-50 אחוז הנחה.
לסגור את הקובץ לחודש, חודשיים, שנה ושנתיים. צימרים למיניהם וכוכי התבודדות לא עוזרים.
ליד אלסקה.
כל כתבי עגנון.
לעולם לא מפסיקה באמצע. (אפשר לחרוט זאת על קברי).
עושה מנוי ולא הולכת.
מתח וריגול.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
