יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
מתחיל כל יום ב-30 כפיפות בטן וקרואסון שקדים, אוהב לכתוב בבית אריאלה וכשיוצא לו ספר חדש הוא מרגיש כמו ג'לי טיבטי. ניסן שור ("מנדט") עונה לשאלון האישי
יש עשרות אלפי, מאות אלפי, אולי מיליוני ספרים טובים שלא אני כתבתי. האם מטרתה של השאלה הזאת היא להעליב אותי? ובכן, הצלחתם! ובכל זאת – "אובלומוב" של איוואן גונצ'רוב.
השעות שלי הן די קבועות, כמו ששעותיו של פקיד בבנק הן קבועות. מתיישב לכתוב בסביבות שמונה-תשע בבוקר ומסיים בחמש אחר הצהריים, אורז את פקלאותי והולך הביתה, אל האישה והילד.
אדריכלות. בניינים מרגשים אותי. חבל רק שאני כל כך גרוע במתמטיקה, ראייה מרחבית, רישום, שירטוט ומחשבה קונקרטית. לא איכפת לי אבל להיות התלמיד הכי גרוע בכיתה.
מצד אחד, אני נוירוטי ורוטט כמו ג'לי. מצד שני, אני סטואי כמו נזיר טיבטי. אז התשובה היא שילוב של שני המצבים – אני ג'לי טיבטי.
ג'פרי איסמאיל יעקובוביץ' השלישי. אתם עוד תשמעו עליו.
איגי פופ.
1985, כדי שאוכל לפגוש את מרטי מקפליי מ"בחזרה לעתיד" ולהגיד לו שעכשיו יש שתי מכונות זמן, אז בוא נעשה תחרות: מי מגיע ראשון ל-1955 ומונע את שינוי מהלכה של ההיסטוריה!
הו לא. אני שונא מחזות זמר. האם יכול להיות סיוט גדול יותר מלשמוע שחקנים שרים את המילים שכתבת? יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה.
בוודאי. אני לא מתכוון להיות טהרן וסנוב. יש רשימה ארוכה של דברים הרבה יותר ירודים ובזויים שאני מוכן לעשות תמורת סכומי כסף מכובדים.
שעות עבודה רגילות של מעמד הביניים, בספריית בית אריאלה האהובה עלי, עם הפסקה קצרה לסנדוויץ׳ טונה שהבאתי מהבית.
שמעתי שיש כאלה, פעלולנים מחוננים, שמסוגלים לעשות את שתי הפעולות במקביל, מבלי שיפגעו ביצועיהם, לא בזה ולא בזה. אני לא טוען שאני אחד מהם. רק שמעתי שיש כאלה.
תלוי איזו ארוחה. יכול להיות שמשתה בכחנלי עם חמישה כוכבי מישלן בנוסח "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" יהיה חוויה חד פעמית שכדאי לוותר עבורה על מעשה הכתיבה. גם מנה עם הרבה טחינה וחריף בפלאפל אוריון בחיפה היא פסגת השאיפות הרוחניות שלי, לא אכחיש זאת.
מאשים את עצמי, מקלל אותו בלב, מתכונן לפרנס אותו עד לשארית חייו, מנסה לשכנע אותו לחשוב על זה שנית ומפעיל עליו לחץ פיזי מתון כדי שיהפוך להייטקיסט או מנופאי בנמל אשדוד.
כמה שיותר כדי שהקוראים הקפיטליסטים יידעו להעריך אותו וכמה שפחות כדי שהם יוכלו להרשות זאת לעצמם. וליתר דיוק – 47 שקלים ו-20 אגורות, לא כולל מע"מ.
אם אני נותן לעצמי להיסחף בפנטזיה מאצ'ואיסטית סטייל ריימונד קארבר, אז חצי בקבוק עד בקבוק של ברבן, נניח, וודפורד רזרב, יכול לשחרר כל היתקעוּת מעיקה. אבל גם נשימה עמוקה ומדיטטיבית לצלילי, נניח, אלבומי אמביאנט של בריאן אינו, גם היא תעשה את העבודה.
כל פיסת אדמה מוקפת מים שתיירים עדיין לא השתלטו עליה ואין שם חדרים של איירביאנבי, המלצות של טריפ אדוויזר או חיבור ווייפיי. נשאר עדיין אי בודד כזה? אולי האי הקטן שמול חוף טנטורה. אופציה נוספת – האי קאפרי.
כמו שג׳ון קייג׳ הלחין את "4:33", יצירה שהיא 4 דקות ו-33 שניות של שקט, כך הייתי רוצה לקחת איתי ספר שמורכב מדפים לבנים שדבר לא נכתב בהם ובתוכם קול של דממה דקה שניתן למלא ברעשי הציוויליזציה שנותרה מאחור.
אף לא אחד וגם אין לי תוכניות עתידיות כאלה. ההורים שלי לימדו אותי שמה שמתחילים, חובה לסיים, ואני לא מתכוון למרוד דווקא עכשיו בחינוך הסובייטי שקיבלתי.
התאמנתי כמה שנים ב-TRX ואחר כך הצטרפתי לחדר כושר והתחלתי לעשות את כל מה שעושים שם. בתקופת הקורונה הזנחתי את עצמי ועכשיו אני מתחיל כל יום ב-30 כפיפות בטן וקרואסון שקדים.
ספרים שמבזבזים את הזמן? הכוונה היא בוודאי לסדרות גרועות בנטפליקס.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
