כמעט התחיל לכתוב המון ספרים, ישמח ללמוד עיצוב כריכות ונמנע בתוקף מכושר גופני. אסף קוגלר ("נעדרים קרים") עונה לשאלון האישי
"זה כולל בהיות, התלבטויות בנוגע למאפה שילווה את הקפה, הצצות בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר, מפגשים משמחים עם חברים שחלפו מול בית הקפה ושיחות טלפון דחופות וחשובות בלבד?"
"עובר לצד החיצוני של הספרים. לומד תקשורת חזותית ומעצב כריכות".
"בציפייה, כמו להפיל אבן מגשר ולחכות לצליל המפגש בינה לבין המים".
"אני מתקשה בבחירת טעמים בגלידריה, אז שאתחייב על סופר גדול אחד?"
"בימים אלו הייתי שמח לחזור לתקופת האמוראים. מעניין אותי להבין עד כמה הם היו מודעים לכך שהדיונים שלהם יהפכו למיתולוגיה ומדריך מעשי, ושהמונים יתעמקו בפרוטוקולים שלהם אלפי שנים אחרי שהם יהיו שוכני עפר, ושהם יהפכו לדמויות ראשיות בסיפור היהודי, והאם ובכמה רצינות הם התייחסו לעצמם (אבל גם מזכיר לעצמי לפני הנסיעה שאין הרבה זמנים בהיסטוריה שבטוח בהם להיות גיי ויהודי כמו ראשית המאה ה-21)".
"לגמרי!"
"בא בחשבון".
"11 בבוקר או בלילה, מחוץ לבית. עדיף בית קפה עם נוף יפה של אנשים חולפים".
"אפשר לרשום את הארוחה כתחקיר לספר?"
"אהיה יו"ר מועדון המעריצים".
"מחיר זמין לכל כיס מצד אחד, ומצד שני שני כזה שיאפשר לי לסרב בנחרצות להצעה להשתתף בריאליטי שמגיעה ממש עוד רגע בהמשך השאלון".
"עובד - הליכה ארוכה ברחוב, ולפעמים לשחרר ולחזור מחר. לא עובד - ייסורי מצפון על בזבוז הזמן, לא שזה מפריע להם להציק".
"בים הצפוני, ובמרכזו בקתה ואח מבוערת".
אקח פרוייקט קריאה שיספיק לי להרבה זמן, נגיד 'יוליסס', או 'אלף לילה ולילה', או התלמוד הבבלי".
"הכי קשה זה להתחיל. כמעט התחלתי המון ספרים, אבל את זה שהתחלתי כבר סיימתי".
כלום.
"אין ספר רע, יש ספר שרע לו. גם ספרים שפחות אהבתי היה שווה לקרוא. תמיד אפשר למצוא שורה או דימוי מעניינים. או לחילופין ללמוד מאיזה בורות צריך להיזהר".
"יש כל כך הרבה ספרים טובים שלא כתבתי, אז אצטמצם לסוגה שלי - בלש עברי, ואציין את הרומן הבלשי המצוין והלא מספיק מוכר, 'האיש ללא העצמות' של אמנון דנקנר".