נעה ידלין ("שטוקהולם", "בעלת הבית") יכולה לכתוב 12 שעות רצוף, אבל רק במקרה שאין לה ילדים. ויש לה. לטובת הכושר היא עולה שבע קומות עד הבית, במעלית
לבחור את עשרת הספרים הטובים (שלא אני כתבתי – מזל באמת שסייגת) זאת משימה בלתי אפשרית – אז לבחור אחד?
אפס.
"תמול שלשום". הוא גם יפה, גם ארוך, וגם עוסק בתקופה שאני אוהבת לחשוב עליה ולדמיין שגם אני שם. מה עוד צריך באי בודד.
אתה אמרת שאני חולמת עליו, לא אני. אם אין לי ברירה, אשמח שהוא יהיה קרוב ככל האפשר לעיר.
כתיבה היא דבר הרבה פחות סקסי ממה שנדמה, ומשברי כתיבה הם הרבה פחות פוטוגניים מכפי שהם מצטיירים בסרטים על סופרים. הייתי רוצה להגיד שאני רצה על חוף הים עד שההשראה באה בי, אבל האמת היא שאני חושבת וחושבת עד שאני מוצאת פתרון.
בין 70 ל-80 שקלים
אהיה גאה בו. גם אם הוא יהיה מהנדס מכונות.
כתיבה. אני אוכלת אוכל נורא פושטי, זה לא כל כך הקטע שלי.
כתיבה טובה או לא טובה? כרגע התחרות לא הוגנת.
בכל שעה שאין בה ילדים בסביבה, בחדר העבודה שלי או בבית קפה.
לא.
כן. אני כל כך לא מתחברת לז'אנר הזה, שאני פשוט מוכרחה לראות מה ייצא.
לירושלים של תחילת המאה ה-20, ימי העלייה השנייה. יש לי איזו חיבה לתקופה הזאת וסקרנות היסטורית לגביה, והייתי בשמחה מבלה שם איזו שנה.
בחברתי חן שליטא. עם מי אני אפגש, עם אובמה?
לא הייתי אומרת שאף אחד, אבל באופן כללי לא כותבים מספיק על עבודה. עבודה של ממש, לא "סופר" ו"צייר" ושאר מקצועות שכולם בספרים עוסקים בהם. עבודה היא חלק גדול כל כך מהחיים, יש כל כך הרבה דברים מעניינים לכתוב עליה.
עודד וולקשטיין.
אופוריה וחרדה, לעתים קרובות בו זמנית.
הייתי הולכת ללמוד שמאות מקרקעין ותיווך נדל"ן. לתשובה הזאת לא ציפית, אבל היא אמיתית.
12 בלי בעיה. זה היה לפני שהיו לי ילדים, שאחריהם אין יותר 12 שעות רצופות משום דבר בחיים.
נייר, סתם כי אני בחורה מסורתית מבחינה טכנולוגית. לא ניסיתי דיגיטלי, אבל אומרים שזה חומר טוב.
גרה בקומה שביעית ומקפידה לעלות במעלית.
מכיוון שאין לי כוח להתלבש, ללכת לקוסמטיקאית, להתאפר, לסדר את השיער, לענוד שרשרת ואז לשלוח לך סלפי ספונטני, נראה לי שאוותר.