איבד שלושה ספרים שכתב לפני גיל 20, כשהוא תקוע בכתיבה הוא קורא סופר שלא הכיר, וכשיוצא לו ספר חדש הוא באופוריה שהולכת ומאפירה. אמיר נעמן ("יונקי הדבש") עונה לשאלון האישי
אני לא יודע אם זה הספר הכי טוב.. אבל בהחלט הייתי שמח לכתוב את הספר " האיש שהיה יום חמישי" של ג'. ק. צ'סטרטון. גם סאטירה מבריקה וגם מפחיד באמת.
אני לא בחור סבלני. לא יוצא לי בדרך כלל לשבת יותר משעה, שעה וחצי. אבל היו מקרים של עריכה שארכו ארבע שעות.
חשבתי על זה לאחרונה. אם הייתי בגיל הלימודים, הייתי הולך ללמוד אנטומיה וביולוגיה. סיפור אמיתי.
אופוריה שהולכת ומאפירה עם הזמן.
יש מישהו שכותב על מה שלא כותבים. או: כל הסופרים כותבים על חלק אחד מהמכלול שלא כותבים עליו.
אין לי מושג. יש לי המון הערכה לג'יימס אלרוי, סופר ספרי פשע אפיים. והערצה פסיכוטית לתומאס ליגוטי, הסופר התמהוני והמתבודד מדטרויט.
לא כזה קול, אבל אני הייתי שמח מאוד לפגוש את סטיבן קינג לשעה.
אני חוזר לפריז בסוך המאה ה-19 כדי לפתות את ארתור רמבו.
זורם מאוד! אבל קראתם את הספר?
זה המקצוע שלי. אני מאמן כושר אישי.
קמפיין לפוקס בכיף.
סקס טוב אחרי כתיבה טובה.
כתיבה טובה.
בטח אקנא בו בחשאי כי הוא יהיה טוב יותר ממני
לא מעל 100 שקל. הלוואי היה אפשר לקנות ספרים ב20 שקל, בלי לרושש את ההוצאות והסופרים.
כשאני תקוע הדבר הכי טוב בשבילי זה למצוא איזו יצירה ולהתאבסס עליה. נניח, למצוא סופר או סופרת שלא הכרתי ולגלות פתאום את ההתרגשות של הגילוי. הכי לא עוזר לי להכנס לפאניקה.
בואו נודה באמת - הוואי, בתקופת ההוריקנים.
אני לא זורם על איים בודדים בכלל ובמקום ספר אקח ציאניד. אבל ייתכן שאקח איתי או את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה או/ וגם את "המטוטלת של פוקו" מאת אומברטו אקו.
לפני שהייתי בן 20 כתבתי שלושה רומנים קצרים שהיו לא נוראיים, אבל הם אבדו לי. אחרי כן כתבתי עוד שלושה לפחות, שהיו ממש גרועים. אבל אני עדיין חוזר אליהם מידי פעם, לראות אם יש מה להציל.
בבית קפה, בבוקר או אחר הצהריים.
אין ספר שמבזבז לי את הזמן. אני קורא ברצינות תהומית ספרים גרועים מאוד וגם ספרים טובים מאוד. אם מבזבזים לי את הזמן אני זורק אותם לצד. חיים קצרים.