נטשה ארבעה ספרים באמצע הכתיבה, כשהיא תקועה בכתיבה היא מדברת על זה עם בעלה, ויש לה אישור לנהל רומן עם מר דארסי. מייה בן יאיר ("שנה במתנה") עונה לשאלון האישי
בהתחלה באופוריה, שהנה זה סוף סוף יצא, אבל די מהר התחושה הופכת לחרדה ואני עסוקה בשאלה אם אהבו את הספר ומה בכלל חושבים עליו.
את הלימודים כבר סיימתי. יש לי שני תארים בהיסטוריה ועוד כל מיני תעודות בנושאים שעניינו אותי וחקרתי ולמדתי. עכשיו החיים הם אלו שמלמדים אותי מדי יום דברים חדשים ואני סוף סוף מרגישה פנויה ללמוד מהם.
8 שעות. מעבר לזה הבעל והילדים לא יכלו לאפשר לי.
בעיקר כותבת דמויות שמתעסקות בכך.. ומנסה בערב לשלב הליכות עם בעלי ושיחה טובה.
ספרי קומיקס. היום בכלל יוצאים ספרי קומיקס מצוינים. לא מצריכים יותר מדי מחשבה, אבל מעבירים לי אחר צהריים כייפי.
"יונה ונער" של מאיר שלו.
ארבעה. הם מדי פעם קוראים לי לגשת אליהם, לשפר, להמשיך ולהוסיף, אבל כנראה שדינם לא להיות שלמים אף פעם.
התנ"ך, כי תמיד ניתן למצוא בו סיפורים חדשים ולהסתכל עליו בדרך חדשה. לא נראה לי שיהיה לי משעמם אתו לרגע עד שיצילו אותי.
קורפו של ג'ראלד דארל, החלק הלא מתויר שלו, הטבעי והפראי.
עובד בעבורי לשוחח עם בעלי על הכתיבה וביחד אתו לפרק את המוקשים שבהם נתקלתי בדרך. לא עובד בעבורי – לשבת מול הטקסט ולעבור עליו שוב. צריכה להתנתק ממנו לכמה זמן, לא לאלץ את הכתיבה.
לדעתי קשה מאוד להעריך את זה. צריך לזכור שהכתיבה היא תהליך אישי, אבל הפרסום מערב עוד גורמים רבים. ולכן כדי שהכותב יקבל משהו על העבודה והנשמה שהשקיע, אי אפשר למכור בזול.
ממש אשמח. המחשבה שיש לו עולם פנימי כל כך גדול ויכולת לבטא אותו החוצה תשמח אותי ותיתן לי הרגשה שעשיתי משהו נכון.
כתיבה. היא ממלאת אותי בהרבה פחות קלוריות.
מבחינת שעות זה משתנה.. מתי שהמוזה נחה עלי. מיקום הכי טוב בסלון, בכורסא ממש נוחה ושקט מסביב.
לא. אני מעדיפה להביא לקהל את עצמי דרך הכתיבה שלי. לא בביקיני.
בשמחה. לדעתי זה יכול להיות מעניין ממש..
מר דארסי מ"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן.
הייתי חוזרת לתקופת אנגליה של ג'יין אוסטן. בתוך תוכי אני משוכנעת שהייתי צריכה לחיות אז. הכל שם מדבר אלי: הבגדים, הנימוסים, הכללים..
יובל נח הררי. בתור היסטוריונית, התובנות שלו מרתקות בעיני .
ג'יי-קי רולינג. העולם שיצרה הוא יצירת מופת והיא הצליחה בעזרתו לחבר כל כך הרבה ילדים ובוגרים לקריאה ולספרים.
לדעתי לא כותבים מספיק על הזקנה. זה לא נתפס כנושא "סקסי" ומעניין וחבל, כי כולנו הרי נגיע לשם.
אבא שלי. עיתונאי בחסד עם המון סיפורים ואנקדוטות מעניינות. חבל שאף פעם לא ישב ואיגד אותם לספר אחד . הלוואי וזה עוד יקרה.