יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נעמי כהן עד
האי הבודד שלה נמצא בראשה, תשמח לנהל רומן עם דמות מספרה הראשון, והיא מודה שיציאת ספרה החדש מלווה בסקרנות רבה. גיא עד ("בין השנייה לשלישית") עונה לשאלון האישי
דולי סיטי/ אורלי קסטל בלום.
יש בספר תהליך שבו הוא "מתחיל לכתוב את עצמו". זה קורה אחרי שפיצחתי אותו, תכנית ומבנית. בימי השלב הזה אני יכולה לכתוב מהבוקר עד הערב.
זיהוי פלילי.
בדרך כלל מדובר בהצפה רגשית שבאמת מורכבת משמחה ופחד על כל גווניהם. היציאה לאור של 'בין השנייה לשלישית' היא חוויה חדשה מבחינתי. זה ספר יוצא דופן בכתיבה שלי, חשוף יותר מהאחרים, ואני חוששת לו ובטוחה בו כאחד. לשמחתי אני מבינה היטב את המהלך הספרותי שלי ביצירה הזאת, והקריאה שלכם בו מעוררת בי סקרנות רבה.
שאול אברון, עיתונאי והדוניסט מחונן. אין דבר כזה 'סופר פוטנציאלי', אם אתה צריך לכתוב אתה כותב, אבל מאוד מצער שהוא לא כתב ספר. הוא היה חכם, חושני, לא צדקן, מין שילוב של הנרי מילר וארנסט המינגווי ספר פרי עטו יכול היה להסב לנו עונג רב.
אין דבר כזה.
אין הכי. כל הרעיון הקאנוני יורה לספרות ברגל. ספרות היא תקשורת אינטימית בין בני אדם, אחד על אחד. אולי הקאנון פוץ? אולי הוא כותב נפלא והוא בכלל לא מעניין אותי?
אנני לנוקס, מוזיקאית וזמרת בריטית. היא מהפנטת אותי מתישהו גיליתי ששתינו נולדנו באותו יום, היא עשור לפני.
1991, הנחיתה שלי בניו יורק. היא כרך במיטבו. השנים שחייתי בה היו מפרות כל כך. שם נכנעתי לכתיבה ושם נולד בני הבכור.
עם עודד מ'עודד במילעל', סיפור קצר מ'אגו מלגו', ספרי הראשון.
הליכה, אופניים, התעמלות בבית.
כן. רק שיהיה לפחות ברמה של הספר שלי.
בבוקר, בחדרי.
זה מערך פנטסטי של כלים שלובים.
מה הקשר?
מניחה שהוא חייב. לא ייתכן שזה מבחירה, זה אמנם מסלול יפהפה, אבל מאוד מסובך.
59 שקל.
כשאני תקועה, אני לא ממהרת לברוח. אני שוהה שם. גיליתי שזה מקור מידע מטורף ברוב הפעמים מדובר במחסום נפשי, למרות שהתקיעות מתחפשת לתקלה טכנית. ב"בין השנייה לשלישית לא יכולתי להרוג את האמא. אני מניחה שזה עיכב את הכתיבה בחודשים רבים.
בדמיון הוא אי בודד מהמאגר האוניברסלי – ים ועץ דקל על חוף חולי נקי - אבל במציאות הוא נמצא בראש שלי, ריק מגינונים ויזואליים, ואני מבקרת בו מדי יום.
את אחד הספרים של אבא שלי, משולם עד – "כאגמונים בסער", "זה מול זה" או "המסורס" (שמעולם לא יצא לאור). הוא נפטר כשהייתי צעירה ודרך הספרות שלו הוא חי ומשוחח אתי.
לא כל מה שמתחילים לכתוב הוא ספר. אבל כן, היו ספרים שהתחלתי כדבר אחד שננטש באמצע, והם הפכו למשהו אחר לגמרי.
לא מעניין אותי.
מה יותר מענג מבזבוז זמן, ועוד על ידי ספר?
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
