יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלבום פרטי
משתדל להימנע מאיים בודדים, משחרר אנחת רווחה כשיוצא לו ספר חדש, וישמח לפגוש את מי שיכול לעצור את הזמן. אלי שקדי ("שקדים קלויים") עונה לשאלון האישי
הייתי מוריד את המילה "הכי", יש כל כך הרבה ספרים נהדרים שאפילו לא זוכרים אותם! למשל, "פרשת גבריאל תירוש" של יצחק שלו (אבא של). ספר מקסים בעיניי.
לא קרה.
מכיוון שאינני צופה לעצמי תוחלת חיים ארוכה מדי על אי בודד, "1Q84" של מורקמי נראה לי מועמד מוצלח. מספיק עבה, מרתק, והרי גם אי בודד זה סוג של "עולם אחר".
לא חולם עליו! חס וחלילה שאגיע אליו, לא רוצה אי בודד!
כשאני כותב אז אני לא תקוע, זה "רץ". הבעיה היא כשאני לא כותב בכלל, ואז שום דבר לא "עובד בשבילי".
פחות ממה שעולה עכשיו, זה בטוח. שוק הפצת הספרים בארץ הוא שוק לא הוגן. בטוח שאפשר גם להוריד את מחירי הספרים וגם להגדיל את תמלוגי הסופרים. אלה כל המתווכים באמצע שמרוויחים הרבה יותר מדי, ועל הדרך גם מחליטים מה צריך להיות טעם הקוראים.
אשמח מאוד. אולי אפילו אהיה מאושר. אבל בתנאי שיהיה לו מקור פרנסה אחר, לא מכתיבה.
למה "או"? גם וגם.
כנ"ל
ליד המחשב שלי, ואם אני כותב, אז זאת השעה הכי טובה.
לא יודע מה זה "קמפיין לפוקס", אבל "הישרדות" - חס וחלילה. בעיניי זה דבר מתועב, וגם לא אתי.
שיבושם לכם, למה לא? אבל לא תצליחו, אין לכם אפילו מה לנסות.
לא "חוזר", רק קדימה. אציץ מה קורה בעוד 100 שנה ואחזור.
במי שיכול לעצור את הזמן.
אין לי מושג. יש הרבה סופרים מעולים, קטונתי מלקבוע.
אף אחד מאלה. התחושה השלטת היא רווחה – זה נגמר, עשיתי את זה, עכשיו אפשר לעבור הלאה.
בגילי, זו שאלה לא רלוונטית. היה לי מקצוע אחד, עכשיו יש לי מקצוע אחר, אפילו שניים.
אם אני כותב, אז אני לא סופר שעות. אין לי מושג.
פילאטיס, הליכה, חשיבה חיובית.
לא מאפשר להם את זה. אם זה לא קריא, אפסיק מייד ואפטר מן הספר.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה