תיקח לאי בודד את ספר הזוהר, לא אוהבת להיות לבד וכשהיא תקועה בכתיבה, היא אופה לחם. שלומית אברמסון ("נחלת עולם") עונה לשאלון האישי
המונים: דון קיחוטה/ מיגל דה סרוונטס, מאה שנים של בדידות/ גבריאל גרסיה מרקס, מעשה השפחה/ מרגרט אטווד.
אחד, לפני “נחלת עולם” התכוונתי לכתוב דיסטופיה על ההתחרדות בירושלים.
החלום שלי לקרוא את ספר הזוהר, בעברית כמובן. הטקסט הכי חידתי שנתקלתי בו. על אי בודד יהיה לי המון זמן לנסות להבין אותו.
האמת שאני בכלל לא חולמת להיות באי בודד. זה מטיל עלי אימה של ממש לחשוב שאצטרך להיות לבדי. אפילו בבית, כשאני כותבת, אני תמיד מדליקה רדיו כדי שמישהו ידבר ברקע.
יש התעמלות, או שאני אופה לחם, אבל מה שהכי עובד הן המחשבות רגע לפני השינה. אני מאמינה שגלי המוח שלי עובדים אז על הגלים הכי יצירתיים. כל הבעיות נפתרות ויוצאים לי הרעיונות הכי טובים. אני חייבת לכתוב אותם מהר בחושך, כי הם חצאי חלומות ואלה בורחים לי מיד. למחרת אני מנסה לפענח מה משורבט וברוב המקרים זה יוצא טוב. כשאני תקועה לא עובד לי לשבת בבית קפה ולכתוב.
בערך מחצית ממחירו כיום.
אהיה מאושרת.
כתיבה.
עת לכל דבר וזמן לכל חפץ. אי אפשר לכתוב טוב בלי סקס טוב.
באמצע הבית, על שולחן האוכל, משעות הבוקר. כעבור 4-5-6 שעות, כשאני כבר רצוצה ושבוזה - אז יוצאים לי הקטעים הכי טובים.
לא.
למה לא.
יוסף ק. למרות שברור שזה הולך להיות רומן מסובך של יחסים קשים.
1756 לנצקרון גליציה, שם נחשפים חסידיו של יעקב פרנק במעשים אסורים. נראה לי שרב הנסתר על הגלוי ושלא הכל אנחנו יודעים.
ברק אובמה.
הרבה מתו לצערי. מזל שנשארו לנו מרגרט אטווד ואיאן מקיואן.
אם הייתי יודעת הייתי יושבת לכתוב על זה.
אביגדור פלדמן
אני באופוריה ובעיקר מרגישה מרוקנת. אני בטוחה שלא אוכל לכתוב שוב לעולם.
יש לי מקצוע, אני מרפאה בעיסוק. אבל הייתי רצה ללמוד קבלה, ולהתעמק בלימוד מיתוסים.
בזמן כתיבת הספר האחרון הצלחתי לשבת לפעמים 10 שעות רצופות - היה נהדר.
חייבת. עושה כמעט כל יום חצי -שלושת רבעי שעה לפחות
בזמן שאני שקועה עמוק בכתיבה אני מרשה לעצמי ספרי מתח, רומנים קלילים שאני שוכחת מיד אחרי שאני מגיעה לעמוד האחרון. יותר רציניים עלולים להרוס לי את הכתיבה.