יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גל חרמוני
גיל הראבן ("אנשים טועים", "אני ליאונה", "שאהבה נפשי" ועוד) לא מפסיקה לכתוב ספר אחרי שהתחילה, חולמת לחזור לננטקט ומתמידה באימוני ספורט באמצעות ספונג'ה
לא קרה שהפסקתי. מרגע שאני מתחילה, הסיפור מציק לי. לסיים אותו זו הדרך היחידה להשתחרר.
תנ"ך / הומרוס / כתבי שייקספיר. טקסט שאפשר לחזור ולקרוא שוב ושוב, ושאפשר גם ללמוד ממנו קטעים בע"פ.
ננטקט, האי של מלוויל ושל ציידי הליוויתנים. ביליתי שם פעם שבוע.
לחזור ולקרוא את הטקסט כולו מהתחלה, ואז לצאת ולהתהלך.
כמו ערב זוגי בקולנוע.
אחשוב שזה טבעי כמו כל מסלול אחר. אמי היתה סופרת. סופרת מעולה.
כתיבה. לאכול תמיד אפשר אחר כך.
בשעות הבוקר, ליד שולחני. הבוקר מתחיל עם אור ראשון.
לא.
בלי בעיה. מרגע שספר יוצא אני חדלה לחשוב עליו כ"שלי".
לא חוזרת. מפחיד מדי. מה אם אזדקק לאנטיביוטיקה או לעקירת שן?
במישהו מחבריי. אינני מאמינה ביכולתי לנצל כראוי פגישה של שעה, וכשאצא מפגישה כזאת ודאי ארגיש מטופשת.
לא עולה בדעתי פן של חיי אנוש שהספרות לא נגעה בו.
מה זה "סופר פוטניציאלי"? האם יכול להיות "מלחין פוטנציאלי"? "צייר פוטנציאלי"? סופר הוא אדם שכותב ספרות, ומי שכותב – איננו "פוטנציאלי".
נצמדת לשגרת יומי, ומשתדלת להתנהג יפה ולא להיות מגוחכת.
אם אתה שולח אותי, אני יכולה לבקש גם כישרון למדע?
מבוקר עד ערב, אבל עם הפסקות. ישיבה ממושכת קשה לי, וממילא חלק ניכר מהעבודה לא נעשה ליד השולחן.
נייר לקריאה מעמיקה, דיגיטלי לשטחית.
ספורט טבעי – הליכה (אינני נוהגת), סחיבת סלים מהשוק, ספונג'ה.
אולי זה תירוץ לבזבוז זמן, אך נראה לי שמכל ספר, גם מהגרועים, אפשר ללמוד משהו.
הטלפון שלי מדור ישן. הוא לא עושה דברים כאלה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
