יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: טל שחר
יש בתוכו רס"ר קפדן שמכריח אותו לכתוב, הוא שולח רעיונות לעצמו במייל, חושב שכתיבה היא סוג של סקס ומעדיף אנשים חסרי שרירים ועתירי הומור. חנן פלד ("אני, ששת") עונה לשאלון האישי
המושג "הכי טוב", מתאים יותר לדירוג חומוסיות. יש ספרים שאני זוכר שנים לאחר שקראתי, כמו "האחים קרמזוב" למשל, או כל ספרי קפקא. ויש כאלה שאני שוכח דקה לאחר שסיימתי לקרוא אותם. ויש גם את אלה שהספיקו לי כמה עמודים להבין שעדיף לעבור לספר הבא.
מאחר ורוב הכתיבה שלי הייתה לטלוויזיה, קולנוע ותיאטרון, אין לי ספר כזה. יש הרבה תסריטים שהתחלתי ובשלב מסוים הבנתי שהם לא הולכים לשום מקום. היום קל לי יותר לזהות סיפור שמצויד במנוע מספיק חזק שיוכל לדחוף את הסיפור אל סופו. כשאין מנוע, אני לא מתחיל.
אין לי צורך לקרוא ספר יותר מפעם אחת, אז אני אעדיף לקחת ספר עם דפים ריקים כדי שאוכל לכתוב בו את קורותיי באי הבודד. אולי יעשו מזה סרט.
אני לא חולם על איים. אני צריך להרגיש את לב העולם פועם סביבי, אבל לא קרוב מדי. גם בתוך המון סואן, אני יכול לבודד את עצמי בתוך בבואה שהיא אי בודד בעצמה.
יש בתוכי רס"ר קפדן שמצווה עלי בכל בוקר להתיישב ולכתוב. הרס"ר הזה לא מכיר במושג "תקוע". בשבילו אין 'לא יכול'. יש 'לא רוצה'. גיליתי שיש לי חלק במוח שעובד "שעות נוספות" גם אחר כך. מרבית הרעיונות הטובים עולים בי מחוץ לשעות העבודה. כשעולה רעיון כזה, אני שולח אותו במייל לעצמי כדי שלא אשכח אותו למחרת.
אם הייתי מתמצא במחירים, הייתי כנראה הולך ללמוד שיווק וראיית חשבון.
מקווה שכשהוא יכתוב את הביוגרפיה שלו, אני אצא בסדר, פחות או יותר.
ניסיתי לשלב בין שניהם, אבל הפירורים מקלקלים את המקלדת.
גם כתיבה היא סוג של סקס. אתה מחזר, מתפשט, חושף, ומקווה שהקורא יחווה אורגזמה קטנה.
בבוקר. אחרי כמה כוסות קפה, קריאת כל העיתונים ותשובות למיילים. רק כשאין לי יותר לאן לברוח, אני גם כותב.
קמפיין בכיכובי יגרום לכל חברה לפשוט רגל, ולהישרדות לאבד את אחרון צופיה.
כמה משלמים?
הייתי חוזר לאתמול. אולי אזכור איפה הנחתי את המפתחות שנעלמו היום.
שעה לא תספיק ממילא, ואני גם מתקשה להאמין שיש מישהו שמפגש אתו ישנה את חיי. יש אנשים שאני יכול לפגוש ולא עושה את זה. נראה לי שעדיף להתחיל שם.
שוב שאלת "מבחן החומוס", שאין לי תשובה עליה. ולמה להפלות את הסופרים המתים? יש הרבה יותר סופרים מתים מחיים, ובהכרח גם יותר סופרים טובים.
כבר הרבה זמן לא הייתי באופוריה, בטח לא בגלל ספר. כשמשהו חדש קורה יש בי התרגשות נעימה מלווה במעט חרדה קלה, אבל לברוח עד הקאריביים כשיש כדור נגד זה?
למדתי חשמל במגמה להנדסאים באורט יד סינגלובסקי, כך שלמעשה יש לי מקצוע. אמנם לא עבדתי בו יום אחד. אבל אני עדיין יודע לתקן קורצ'לוס (קצר, בלשון הורי).
אני לא מאלה שישבו ויכתבו לתוך הלילה. אני מתחיל בבוקר וסוגר את ה"מפעל" בשעה שש לכל המאוחר, לאחר שסיימתי שבע שעות כתיבה, כאורך יום עבודה בחזונו של הרצל.
היו לי אלפיים ספרים שהלכו אתי מדירה לדירה ומילאו את רוב הארגזים בהובלה. במעבר הדירה האחרון החלטתי להיפטר מרובם. השארתי לי רק מעט ספרים שהיה לי קשה להיפרד מהם. עכשיו יש לי בטאבלט כמעט אלף ספרים שלא ממלאים אפילו ארגז אחד.
מסתכל בחשד על מי שהופך ספורט לדת. מדברים אלי יותר אנשים חסרי שרירים ורבי הומור.
ספרים שאין לי, ואני מתרחק מהם.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה