יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: תומי הרפז
יערה שחורי (שספרה החדש "אקווריום" ראה אור בימים אלה) מעדיפה לכתוב בבית קפה, תשמח לפגוש את מוריסי ולא תתנגד לקרוא ספר שתכתוב החתולה שלה
"נהגה בחשיכה" של ונדה יוקנייטה (תרגמה מליטאית: סיון בסקין). הספר מאגד שיחות עם ילדים. כמה מהילדים עיוורים או חירשים, רבים מהם ילדים במצבי משבר, אבל הוא רחוק מכל מופע של רחמים או אומללות. זה ספר נפלא שיש בו מידה גדולה של צלילות ואמת. כפי שאמרה המחברת באחד הראיונות עמה, "האסון בחיים אינו המוגבלות, אלא חסרונה של האהבה".
בחשבון אחרון, שלושה.
אולי את "בעקבות הזמן האבוד". עד אז משהו ודאי יימצא, הזמן או אני.
לונדון, אני מקווה כל כך שהוא בלונדון. אבל יש סיכוי שזאת לונדון ויקטוריאנית משהו.
ללכת לחנות ספרים יד שנייה, למצוא ספר (עדיף כזה שמעולם לא שמעתי עליו) ולהתחיל לקרוא. קריאה היא תמיד ולעולם הדלק.
יותר מארבע במאה.
לא אהיה מופתעת.
כתיבה.
בבקרים, לרוב בסביבת רעש לבן כמו בית קפה.
לא.
אוי, כן. אבל אין לי מושג איך זה מן האפשר, ומן הסתם הספר יהפוך להיות יצירה אחרת לגמרי.
1920 בפריז. זאת תשובה רומנטית אך בוא נודה, כך גם השאלה.
מוריסי. לאהבות נעורים יש טעם מיוחד.
אליס מונרו וטוני מוריסון, שתי סופרות שבעצם נוכחותן בו הופכות את העולם למקום שראוי יותר לחיות בו.
טוב, כמעט אף אחד; על מדע.
החתולה שלי. אני מביטה בה ואני בטוחה שיש לה מחשבות עמוקות מאוד שלי אין כל דרך לבטא.
חרדה מוחלטת. לאחר שאני שבה לחשוב בהיגיון אני מזכירה לעצמי שהגמול האמיתי זאת הכתיבה עצמה.
למעשה אני חולמת על בית ספר לשפות.
לא יותר מחמש שעות.
בפעם האחרונה שניסיתי להיות בכושר קרעתי שריר וגיד ברגל ימין. אומנם המגבלה הזמנית גרמה לי לסיים חלק מורכב בספר שכתבתי אבל את השיעור שלי אני למדתי.
בסרט "קוקו לפני שאנל", אודרי טאטו, בתפקיד קוקו, משוחחת עם אחד ממאהביה, שמביט בה בהתנשאות כשהיא קוראת ספרות זולה. היא אומרת לו שאפשר ללמוד הרבה מספרים כאלה והוא עונה, "ותארי לך מה היית יכולה ללמוד מספרות גדולה באמת". מבחינתי יש צדק בשני צידי הדיאלוג. תובנות ועונג מסוימים מתגנבים אליך דווקא מקריאה בספרים שנחשבים נחותים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
