יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אמיר גילה
כותב היטב דווקא במקומות הומי אדם, ישמח לחזור לתקופת המערות, חושב שלא נכתבים מספיק ספרים מצחיקים וכשיוצא לו ספר חדש הוא מבלה הרבה בשירותים. יהונתן הרבלין ("גם אני הייתי שם") עונה לשאלון האישי
הסופר האהוב עלי ביותר הוא ללא ספק הרוקי מורקמי. מדפוסי הכתיבה (חמש שעות ביום מחמש בבוקר ואז שעתיים של ריצה או שחיה) ועד לסגנון הכתיבה הרהוט והמפורט עד-עצבים שלו, לא יצא עדיין ספר של מורקמי שלא אהבתי. אם אאלץ לבחור אחד, אבחר בשלושה, וזו תהיה הטרילוגיה המפורסמת "1Q84".
כתבתי ספר אחד בינתיים. לקח לי שלוש פעמים וחצי רומן לפח עד שהצלחתי לכתוב אותו. אני מפחד לדעת מה העתיד יביא.
אם אהיה תקוע באי בודד, כדאי שאקח ספר מנחם ומרגיע איתי. זה כנראה יהיה שר הטבעות. גם כי אף פעם לא הצלחתי להתחיל ולסיים את המפלצת הזאת, וגם כי הוא יספק לי דפים רבים למדורות מחממות.
חופי ברזיל, ללא ספק. במקרה הגרוע ביותר, אנסה לשחות לגן עדן (בשבילי).
הקושי הגדול ביותר הוא להתחיל. גם להתחיל לכתוב ספר, וגם כל יום מחדש להביא את עצמך למצב של כתיבה. אני חושב שתמיד צריך לזכור שמחר יום חדש - יש ימים טובים יותר ופחות. אני לא מאמין גדול במחסומי כתיבה. לפעמים מצליחים ולפעמים לא, העניין הוא להמשיך ולהתמיד כל יום, עד שיוצא משהו. בהתחלה זה יוצא גוש, ואז מעדנים את זה ומשכתבים, ואז לפעמים - משהו מצליח.
אני מאמין גדול באיזון - שלא יהיה למבוססים בלבד, אבל שהסופר גם יוכל להרוויח ולהמשיך לכתוב כמקצוע.
לא אהיה מופתע. שיגעון זה דבר מדבק.
למה או או?
למה או או?
באופן מפתיע, מקומות הומי אדם. את דעתי קל מאוד להסיח, ואני יכול בנקל להישאב לשיטוטים באינטרנט ולסרטוני אוכל ביוטיוב (התמכרות קשה). לי יש תאוריה, לא מבוססת מדי, שאני עובד טוב תחת הלחץ שאנשים יראו מה אני עושה במחשב. אם למישהו יש גישה להציץ לי במסך, סביר יותר שאדבוק בכתיבה מאשר באיך להכין פיצה ביער.
מאות אלפי שקלים? זאת שאלה רצינית? שיבואו עכשיו!
רק אם לא אהיה חייב לצפות.
שוב חוזרים למורקמי? אאוממה.
תקופת המערות. חייב להבין מה היה שם, ואז לחזור ולהגיד לכולם מה באמת בריא.
חואקין פיניקס, כדי לברך אותו על הג'וקר.
הייתי רוצה לקרוא קצת יותר ספרים מצחיקים. בספרי הבאים אנסה להכניס יותר חוש הומור. לפי דעתי, חוש ההומור הוא החוש החשוב ביותר הקיים בין ששת החושים, והוא-הוא המנגנון העוצמתי ביותר כדי להתמודד עם אבלות החיים. וכאלה לא חסר, ברוך השם.
יצא לי אחד. בינתיים אני מבלה הרבה בשירותים.
אני לומד בימינו ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. אל תשאלו שאלות קשות.
10-12 שעות, אבל אני כותב מאוד מאוד לאט. בשמונה שעות הייתי מפיק לרוב בין שניים לארבעה עמודים.
כמה שיותר. הכל קשור באיזון לא?
ספרים שאני חייב לקרוא בשביל הלימודים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה