כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת עמוד מספר שאהבה, תומכת במבצעי מכירות על ספרים וגורסת שכתיבה היא האורגזמה הטובה ביותר. אירית שטייף שושני ("להציל את רובי") עונה לשאלון האישי
יש לא מעט מעולים, אבל אין הכי טוב, כי תמיד יימצא יותר טוב. כמו למשל "בדרך אל החתולים" של יהושוע קנז, "כל שושנה היא אי" של זלדה, "בקשר לאלוהים" של יקיר שושני.
תמיד סיימתי. ואולם היו אי אלו כתבי יד שלא התאמצתי להוציאם לאור.
"הירחים של יופיטר" של אליס מונרו, "ותמאן ושתי" של חוה עציוני-הלוי, "כלה" של אורה אחימאיר.
על שפת אגם טורקיז בהרי הרוקי הקנדיים.
קריאה בעמוד אקראי בספר שאהבתי.
מחיר סביר שלא יבריח קוראים. אני בעד מבצעי ספרים.
אמא לשלושה בנים. הבכור – מרצה ליחסים בינלאומיים, האמצעי – מהנדס אלקטרוניקה, הצעיר מדען-חוקר סרטן. אם אחד מנכדיי יוצא סופר, אציע לו או לה לכתוב ספר משותף.
ברור שכתיבה. ואפשר לנשנש באמצע.
כתיבה קולחת היא האורגזמה הטובה ביותר.
הכי טוב לי מול המחשב שלי אחרי שינה טובה.
לא. אפילו לא מגרה אותי לכתוב על זה.
זורמת ושמחה.
הייתי מוצאת אותו בין הדמויות של ארי דה לוקה.
העבר מורכב מדי. אטוס אל העתיד כדמות רוחנית מעורטלת גוף.
אני משתוקקת לחבק את נכדי התינוק המתגורר עדיין בסן דייגו וטרם חיבקתי אותו.
אלוהים. כולנו הדמויות בספרו.
כתבו על הכל. אבל אחרת.
חיילים שנפלו על הגנת המולדת. היו בהם סופרים פוטנציאליים שהקריבו את חייהם וכתיבתם.
הייתי באופוריה כשיצא ספרי הראשון. מאז התמתנתי, אבל כמובן שאני מאושרת.
קולנוע! קולנוע! אוהבת דרמות. אוהבת לברוח לשם.
אולי 7-8 שעות. אבל לרוב פחות.
צועדת ומנהלת דיאלוגים בין הדמויות שבכתיבה.
אם הספר נורא משמים, אני עוזבת.