יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
לא היתה מסרבת לרומן עם קארל אובה קנואוסגארד, כותבת מול חלון המשקיף על עצים ירוקים, מחזיקה במגירה רומאן על ביולוג ימי באלסקה ומתגעגעת לאחיה, שגרים בחו"ל. לירן גולוד ("נמר גימ"ל) עונה לשאלון האישי
"היונה" של פטריק זיסקינד.
"אף אחד, את כולם סיימתי, אבל יש לי רומן גנוז במגירה על ביולוג ימי באלסקה, שכותב מחקר על דגי סלמון, שאולי יראה אור יום אחד, ואולי לא".
"ערימה ענקית של מגזינים ישנים של הניו יורקר".
"מנהטן".
"לבהות במחשב ללא יאוש עד שהמילים מתחילות לזרום".
"50 שקל".
"אהיה המאושרת באדם".
"כתיבה זו פעולה מפרכת של בדידות והתגמול שלה מגיע באיחור, אז התשובה בגוף השאלה".
"ראו תשובה קודמת".
"בבוקר, בבית, ליד החלון שמשקיף לעצים ירוקים".
"ממש לא".
"כן".
"קארל אובה קנואוסגארד".
"אני יודעת שזה קלישאתי, אבל 1975, השנה שבה ההורים שלי נפגשו. הסיבות ברורות".
"אבחר לפגוש את האחים שלי, מיקי שגר בניו יורק ואחותי הדר שגרה בשוודיה. אנחנו לא מתראים מספיק".
"קשה לענות על זה, כי אולי טרם קראתי אותו".
"בדיוק כמו השאלה הקודמת, זאת שאלה ללא תשובה, כי אי אפשר לקרוא את כל מה שנכתב, ועל כן כיצד ניתן להשיב על מה אף אחד לא כותב?"
"אבא שלי".
"חרדה קלה".
"תסריטאות".
"4 שעות".
"בעיקר יוגה, וגם פילאטיס והליכות. אני גרה בחיפה ויש כאן הרבה עליות, כך שמפתחים כושר טבעי בלית ברירה".
"אני משתדלת לא לקרוא ספרים שמבזבזים לי את הזמן. מאוד קשוחה בענין זה".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
