יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
מצותת לשיחות של נוסעים באוטובוס, מאמינה שמחירו של ספר צריך להיות תלוי במידת ההנאה ממנו, כותבת הכי טוב בשעות של פליאה ונמנעת ככל הניתן מפעילות גופנית. נעמה דעי ("צערו העתיק של הירח") עונה לשאלון האישי
"זאת שאלה תקופתית. כרגע 'הקפות ביער' של דלין מתיה חזר, אבל לפני חודש וחצי זה עדיין היה 'פרנסוס' של כריסטופר מורלי.
"אחד, אבל זה בטח יקרה לי עוד לפחות עשר פעמים".
"סידהרתא של הרמן הסה, כי אף פעם לא נמאס לי ממנו".
"קי-קוקר בבליז, חדר רעוע על הים הקאריבי, סירה להשאלה בסביבה והמון גרוב בליזיאני. תמיד הצטערתי על זה שנאלצתי לברוח משם בגלל הוריקן".
"אנשים. לדבר איתם, להקשיב להם מהצד או סתם להסתכל עליהם. מישהו מדבר עם החברה שלו בטלפון באוטובוס ואני חושבת: נכון! זה מה שהדמות הזאת רצתה כל הזמן לכל הרוחות!"
"בעולם אידיאלי, האדם היה קונה את הספר ואז משלם עליו כמה שנהנה ממנו (מה שאומר שעל כמה ספרים אני הייתי צריכה למכור כליה)".
"אהיה שם להריע, לאסוף או לקרוע, אם ירצה בי".
"תלוי במידת היאוש".
"זו שאלה שאין עליה תשובה נכונה".
"בשעות של פליאה: אחרי שראיתי או חוויתי משהו יפה מאוד או חזק מאוד שטלטל אותי. הכתיבה היא כמו רישום על הדף של הפליאה ההיא. אני לא כותבת את הרגע, אלא מתוך מה שהשאיר בי".
"מעדיפה כבר למלא לוטו".
"הו, בהחלט. התוצאה עלולה להיות במקביל עצובה להחריד ומשעשעת".
"אולי עם לורי מ'נשים קטנות', רק כדי שהוא לא יסיים את הספר הארור כשהוא נשוי לאיימי. (באמת? אחרי ג'ו? חתמת על חוזה להתחתן עם אחת מהמשפחה הזו גם אם זה יעלה בחייך?)"
"מישהו שאל אותי את זה פעם בטרמפ באירלנד. בתור אישה (ועוד יהודיה) לא הייתי זזה ממקומי. עד שנגמרו להן אלפי שנות שליטת הגבר בעולם, אין לי כוונה ללכת לשום מקום".
"את הכותב והסולן של הFleet Foxes רובין פקנולד, המוזיקה שלו כל כך נוגעת בי, שאני חייבת לדעת מאיפה היא באה".
"מה זה הכי גדול? הכי נקרא? הכי אהוב? שספריו הכי מטלטלים? קטונתי מלומר. אולי הוא יושב באיזה אי קטן ולא רשום ואף ספר שלו מעולם לא הגיע לידי".
"את החיים הפנימים של תתי הקהילות בישראל, על ידי כותבים מתוכן. הייתי רוצה לקרוא ספר שכתב דרוזי ישראלי, למשל, לא על חוק הלאום או על ייצוג הקהילה בישראל, אלא על החיים עצמם: הבוקר והערב והאהבה, משהו שייתן לי דריסת רגל ופיסת לב. זה הרי כוחה של הספרות בעולם".
"אחד ההרוגים בתאונות הדרכים, מן הסתם. עוד שם שריצד רגע על המסך ונעלם. יש כל כך הרבה מהם".
"בעיקר בהלם".
"פילוסופיה ומקרא ולעזאזל המקצוע".
"אהמ, ארבע? שש? אף פעם לא באמת ספרתי".
"ממש שום דבר".
"הארי פוטר. הם נהדרים, אבל קראתי אותם כל כך הרבה פעמים. כמה זמן ותאים במוח אפשר להקריב לסדרה אחת לאורך עשור?"
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה