יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אור ברנע
כשיוצא לה ספר חדש היא חשה שמחה וכאב בטן, היא כותבת הכי טוב בחמש בבוקר, שוחה חמישה ימים בשבוע, לוקחת הפסקות קריאה ולא היתה מתנגדת לחזור לוודסטוק. נטעלי גבירץ ("בית ספר למבחנים", עם בר בן-יוסף) עונה לשאלון האישי
ארץ יצורי הפרא, מוריס סנדק.
אחד בינתיים.
נראה לי שאעשה לשם מנוי לניו יורקר. סוף סוף יהיה לי זמן לקרוא את הגליונות בשלמותם.
בסקוטלנד. עוד לא ביקרתי אבל אני יודעת שהוא שם.
ספרים של אחרים. עורכת חכמה הודיעה לי פעם, בסמכותיות של רופאה: עכשיו עושים הפסקת קריאה.
מה שחשוב הוא האחוז שעובר מהחנות אל ההוצאה והכותבים.
לא מופתעת. לאחת הבנות שלי, בת 10, יש כבר טור קבוע בעיתון. בכל מקרה, הילדים יודעים היטב שלרוב הסופרים יש גם עבודה אמיתית.
כתיבה טובה? אין יותר כיף מזה.
כשאני מצליחה לגרד את עצמי בחמש בבוקר מהמיטה ולחמוק לסלון לשעתיים לפני שהבית מתעורר.
אני מתה להפוך לאדם שיענה בחיוב לשאלה הזאת.
חלום! אני חולת מיוזיקלס.
1969, טיול לארה"ב. רואה את הנחיתה על הירח בטלוויזיה, תופסת כמה הופעות, שופינג, קפיצה קטנה לוודסטוק והביתה להתקלח.
מירנדה ג'ולי. נדמה לי שיהיה כיף ושהיא לא תאכזב אותי.
אני נוטה להעביר עיניים אוהבות מסופר לסופר, ובעיקר בין סופרות, בעצם.
שילוב קסום כזה של שמחה וכאב בטן.
לפני הילדים והמשרה המלאה (גם בה אני מול המחשב בכתיבה כל היום), זכיתי לכתוב ימים שלמים ורצופים. איזה נכס!
אני משתדלת לשחות חמש פעמים בשבוע, בבוקר. לא כל שבוע זה מצליח לי.
ספרים בינוניים של אנשים שאני מחבבת.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
