האי שהיא חולמת עליו הוא יער, היא לא מעודדת את ילדיה לכתוב והספציאליטה שלה הוא שניצלים ופתיתים. דנה אלעזר-הלוי ("אור נגד פז 3 - המרדף אחרי האוצר") עונה לשאלון האישי
יש אינספור ספרים טובים שלא אני כתבתי. וטוב שכך, כי אני לא רק סופרת אלא גם קוראת, וסטטיסטית אני קוראת יותר ספרים משאני כותבת.
ספר אחד לפעוטות, שעדיין לא מצאתי בשבילו את הטון הנכון.
אקח איתי את האפליקציה של "עברית" בטלפון, וכך אתחכם לגורל (ואתפלל כמובן שתהיה באי קליטה).
האי שאני חולמת עליו הוא יער (אמנם גדלתי במרחק שלוש דקות מחוף הים של תל אביב, אבל אני לא אוהבת ים, מה לעשות.)
עוד לא קרה לי שנתקעתי בכתיבה. היו לי ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל להיתקע ממש? האתוס הפרוטסטנטי שגדלתי עליו לא מכיר בבעיה כזאת.
לא מבינה איפה טעיתי. ברגע ששני הילדים שלי גילו כשרון כתיבה די מרשים, הזהרתי אותם בכל לשון של אזהרה שיקפידו להשתמש בו כתחביב בלבד.
ארוחה טובה, בטח, כי על ארוחה טובה יטרח בוודאות מישהו אחר. כישורַי הקולינריים מסתכמים בהכנת פתיתים ובחימום שניצלים.
בחדר העבודה שלי בבית ובשעות הבוקר. אני מתחילה בערך בשעה שמונה וכותבת עד עשר, לפעמים 11. אחר כך אני עוברת לעיסוק השני שלי – תרגום ספרים.
לא. כל אחד צריך להכיר במגבלותיו.
בטח, ואשמח גם אם יתנו לי תפקיד קטן. אני שרה כל חיי במקהלות, אז יש לי ניסיון מוכח.
לשנת 1932, לסיבוב ברחבי אירופה כדי להזהיר כמה שיותר אנשים.
אין שום איש או אישה שאני לא מכירה ושממש מסקרן אותי לפגוש פנים אל פנים. אני גם יודעת היטב שלפעמים פגישה יכולה רק לקלקל. לכן אבחר לבלות עוד שעה בחברת האיש שאני נשואה לו באושר כבר יותר מעשרים שנה.
אני מודה ששאלות של "הכי" די מלחיצות אותי. כל כך הרבה סופרים וסופרות טובים יש – איך אפשר לבחור?
כשיוצא לי ספר חדש אני שמחה, מחלקת עותקים לבני המשפחה ולחברי הקרובים, וממשיכה לכתוב את הספרים הבאים.
גם מה שאבחר ללמוד כנראה לא ממש ייחשב ל"מקצוע". נראה שאמשיך ללמוד היסטוריה, שזה התחום שתמיד הכי אהבתי.
נדמה לי ששלוש שעות. אני כותבת בריכוז עצום, ויותר מזה אני פשוט לא מסוגלת. אני מרגישה שהמוח שלי מתחיל להיצלות.
בשנים האחרונות אני רצה פעמיים-שלוש בשבוע, אבל בזמן האחרון יצאתי להפסקה מפאת קוצר זמן קיצוני. אבל אחזור לרוץ, אין ספק.