יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ענת ברקאי
רק השנה היא כבר התחילה לכתוב שלושה ספרים והפסיקה באמצע. כשהיא תקועה בכתיבה היא מתרחקת מהמקלדת כמו מאש. כמו כן היא מסוגלת לכתוב שמונה שעות ברציפות ומאמינה בכישורי הפרוזה של בני גנץ. דנית גולד ("התרחבות") עונה לשאלון האישי
כל ספר של פול אוסטר הוא הספר הכי טוב שלא אני כתבתי.
שלושה. השנה. ואז התחלתי לכתוב על ההפסקות ומשום מה הטקסטים על ההפסקות היו הממושכים ביותר (כאילו הדרמה האמתית היא דווקא זאת שלא נכתבת).
"יוליסס" של ג'ויס?
תיאלנד. קופנגן. גסט האוס "המגדלור". חדר מספר 65.
להתרחק מהמקלדת כמו מאש. לחזור לטקסט כשאת כבר לא כועסת, מאוכזבת, או שבויה שלו. אפשרות נוספת היא להיכנס למצב כתיבה קדחתני כמעט אוטומטי, לפרום את הקשרים, לנטרל את הראש ממחשבות שווא לא רלוונטיות, מביקורתיות, מזה לא מספיק טוב, ממה זה בדיוק, מאיך, מכמה, מלמה. מה לא? לקבע את המצב התקוע. לבכות עליו. להעצים את אידיאל "הסופר המתוסכל". מוזה היא סטייט אוף מיינד, לא מוצר צריכה.
45-65 שקל.
גאה.
כתיבה היא ארוחה טובה.
כל מי שראה אי פעם אדם בקדחת כתיבה יכול להעיד שהקשב שבכתיבה דומה לקשב המטאפיזי של הגוף בסקס טוב.
שעות השיא שלי הן 10 בבוקר עד 13 בצהריים. אני כותבת הכי רחוק שאפשר מהבירוקרטיה של השגרה- מהכיור, ממכונת הכביסה, מכל אלה. בעיקר בבתי קפה, בחו"ל. לכתוב בחו"ל זה מופלא, משום שאתה זר מוחלט שם וזאת הסיטואציה האולטימטיבית מבחינתי לכתוב בה. אבל לא משנה איפה אני כותבת, בארץ או בחו"ל, אכתוב תמיד ליד שולחן. שנים של הרגלים פולניים תכנתו את הראש שלי לעבוד כראוי כשהמרפקים שלי מונחים על שולחן עבודה טוב.
הסיכוי שיציעו לי להשתתף בזה נמוך מהסיכוי שיהיה כאן שלום מדיני. אני כה גרועה בלספק את הסחורה. אפילו פייסבוק אין לי. אם בכל זאת היו מציעים לי (במסגרת תוכנית אפלה של איך ניתן לדכא את הליבידו של צופי הריאליטי) הייתי מסרבת. לא מתוך עקרונות או ערכים, אלא מתוך הידיעה שאפסיד וחבל על זמן האריזה.
חד משמעית כן.
ניק קאראווי מ"גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד. אבל ניק של אחרי ההתפכחות. זה שאפשר לשבת ולדבר אתו על החומריות המופלאה שיש לעולם להציע באותה שעה שאתה מכיר בכך שאינך שבוי שלה.
לשנות התשעים המוקדמות כדי לתצפת על בן הזוג שלי בתור ילד. יש לי זוג חברים שבמקרה גילו שהיו באותו הגן יחד. שנים של היכרות לא תוכלנה לספק לך את התחושה שהצצה חטופה אחת על בן הזוג שלך בתור ילד תוכל לספק לך. או לסיקסטיז להופעה של לד זפלין.
מישל גונדרי
יואל הופמן
כותבים על הכול, כל הזמן, בכול מקום. חבל שאף אחד לא קורא.
בני גנץ
לאור העובדה שהספר הראשון שלי זה עתה יצא, התחושות בעיקר של התרגשות. אני מאמינה שתיכף תגיע החרדה, ובתקווה אתה תגיע החופשה בקאריביים. אולי המחשבה שאנשים קוראים לך את המחשבות תהיה קלה יותר על מיטת שיזוף.
היסטוריה, פילוסופיה, מזרח, מערב, מדעי החברה, מדעי המדינה, מדעי הטבע, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, גרפולוגיה, יוונית, איטלקית, ספרדית. רק לא משפטים ומנהל עסקים. בעצם משפטים כן הייתי לומדת. הכול מלבד מנהל עסקים.
8 שעות.
פילאטיס. פעם רצתי. מקווה לחזור לזה.
אני לא קוראת ספרים שמבזבזים לי את הזמן. אני צופה בתכניות שמבזבזות לי את הזמן. ספרים, גם הפחות מעניינים, תמיד מלמדים אותי משהו ואף פעם לא מנסים למכור לי שואבי אבק, רכבים או כל אותם מוצרים שאני לא צריכה כמו שהטלוויזיה הארורה מנסה למכור לי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
