יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
כותב רק בליווי פסקול ורק בשעות הקטנות של הלילה, שואף לפגוש את מריה קארי וגוון סטפני, פוחד מטיסות וחושש להיות המודח הראשון ב"הישרדות". רועי סלמן ("כמעט שם", "באמצע הרחוב") עונה לשאלון האישי
יש כמה כאלו. אבחר ב"כיסו אותי באיזאר" מאת נורה חורי חיים, שיש בו תיעוד מרתק של קהילת יוצאי עיראק. והלוואי שיכולתי לכתוב ככה על העדה.
שלושה.
"הקוסם מארץ עוץ" מאת פרנק ל. באום.
לא אכפת לי, העיקר שיהיה כמו הסוואנה בקניה.
להאזין למוזיקה תוך כדי כתיבה. אני בוחר את הסגנון והקצב שאני רוצה לסצנה הספציפית. ואני תקוע כשאני בלי מוזיקה בכלל, אז שקט לא עוזר לי.
בתקופת חוק ההגנה הספר שלי עלה 54 שקל, וזה היה מחיר הוגן.
פורש.
ברור שכתיבה.
ברור שסקס טוב.
יש לי את שולחן הכתיבה האופטימלי במטבח – כמו של הסבתות. אני כותב במהלך הלילה – לא לפני חצות – ועד הבוקר.
כן. אבל בהישרדות אני אהיה המודח הראשון...
כן, בתנאי שאני שותף למוזיקה.
הייתי רוצה להיות האדם הראשון. לראות איך הכול התחיל.
מריה קארי, ואם היא תסרב – אז גוון סטפני.
בספרות זה משתנה, אני אוהב יצירות ספציפיות יותר מאשר יוצרים.
יהיה נהדר אם בספרות לילדים יהיו יותר דמויות של להט"בים ומשפחות חד מיניות, כאשר הספר לא עוסק בנושא הזה, אלא שזה חלק טבעי מהסיפור.
באופוריה + חרדה, ואף פעם לא חופשה בקאריביים כי אני פוחד לטוס. אני במתח ובלחץ שמלווים בהתרגשות ושמחה. בקיצור, כל התחושות מתפוצצות יחד. במהלך היום אני משתנה בלי הרף.
וטרינר של חיות בר.
שמונה שעות. רציתי להמשיך לכתוב אבל העיניים שלי נעצמו, וכבר דמיינתי איך אני ממציא תופסנים לעפעפיים.
הרגל שלי תמיד קופצת, אם זה נחשב.
מפתיע אבל אין לי כאלה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
