חרקים עשו את זה קודם

מבוא

הצלחת החרקים לאורך השנים נובעת רובה ככולה מהיותם קטני ממדים ובעלי אינסטינקטים מפותחים, מהתפרסותם על פני מגוון ביולוגי גדול ומהסתגלותם המהירה לאתגרי הסביבה. כל התכונות הללו הן תוצר של האבולוציה. כיצד אפוא ניתן לזקוף לזכותם המצאה של דבר כלשהו? טוב, זה לא בדיוק מה שהספר הזה טוען. עולם החרקים נראה לעיתים לא מלהיב ומשעמם, עולם שמיותר להקדיש לו יותר מהזמן שנדרש לנפנף זבוב טורדני. בפועל החרקים הם דוגמאות מרהיבות לאורגניזמים החיוניים לתפקוד הבריא של כדור הארץ, ולכן הם נוגעים ישירות לרווחתנו כפרטים ולרווחת המין האנושי כולו.
הטענה שהחרקים חולקים התנהגויות ו״המצאות״ הדומות, ואולי אף זהות, ליצירות אנושיות ולמבנים חברתיים, יכולה להיות מטרידה. אולם גם אנו בעלי חיים אף שאנו נוטים להתכחש לכך (מתוך סיכון קיומנו בעתיד). אם כן, מדוע שלא נוקיר צורות חיים אחרות ונייחד זמן להבין את החרקים וללמוד מהצלחתם? הפרקים הבאים נועדו להבליט ולו במעט את הישגיהם הראויים לכל הערכה.
חרקים הם אכן מוצלחים. אף אורגניזם אחר אינו מתקרב אליהם הן במגוון העצום והן במספר הפרטים. הודות לתפקיד שממלאים ידידינו ההולכים על שש בטבע ובחקלאות, הצלחנו להזין את עצמנו, ליצור כלים ומוצרים, להתרפא בעזרת תרופות שהם מייצרים וליצור אומנות ואדריכלות. איננו יכולים להתקיים בלי חרקים המאביקים יבולים, מדבירים מזיקים, ממחזרים צמחים נרקבים ופגרי בעלי חיים ומפרקים אותם חזרה לאדמה ומייצרים עבורנו מוצרים יקרי ערך כמו דבש, שעוות דבורים, משי, צבעים טבעיים ולכה (shellac). חרקי מים עוזרים לנו להעריך את איכות המים, ומספר מיני זבובים וחיפושיות הניזונים מִפּגרים יכולים לסייע לפיענוח מקרי רצח על ידי קביעת זמן המוות. לפיכך, ניתן לזקוף לפחות חלק מההמצאות והשכלולים של החיים המודרניים לזכות החרקים.

צרעות הנייר   Paper wasps

משפחה
צִרְעִייִּם   Vespidae

סדרה
דְּבוֹרָאִים   Hymenoptera

 
נבחן שתי דוגמאות להמצאות ששאבו השראה מחרקים: צרעות הנייר מגרדות סיבי עץ מעמודי גדרות ומעצים מתים ולועסות אותם לכדי עיסה, והיא משמשת לבניית הקן. צרעות אלו היוו השראה לייצור הנייר בעידן המודרני. עלייה בצריכת הנייר בתחילת המאה השמונה עשרה הביאה למחסור בכותנה ופשתן, חומרי הגלם ששימשו עד אז לייצורו באירופה, ובעקבותיו נוצר מחסור חמור בנייר. בשנת 1719 חוקר הטבע והפיזיקאי הצרפתי אנטוּאן פֶרְשוֹ דה רֵאוֹמִיר (Antoine Ferchault de Réaumur) קיבל השראה מתצפיותיו על צרעות הנייר והציע להשתמש בעץ כחומר הסיבי בבסיס ייצור הנייר. הרעיון עלה יפה, ותעשיית הנייר ומוצריו ממשיכה להתבסס על עץ עד ימינו.
חרק גם שימש השראה להמצאת מסור השרשרת המודרני. עד אמצע שנות הארבעים של המאה העשרים ארגון השיניים במסורי השרשרת היה דומה למסור חיתוך ידני. הם לא היו יעילים, נשחקו במהירות ואילצו חוטבי עצים רבים לחזור ולהשתמש במסורים ידניים. לאחר שהתבונן בזחלים נוברי העץ של החיפושית יקרוּנית גמלונית (ע״כ), קיבל ג’ו קוקס (JoeCox) השראה ויצר שרשרת של שיניים ימניות ושמאליות לסירוגין, החותכות בדומה ללסתות העליונות (מַנדיבּוּלוֹת) של הזחל. הוא רשם את המצאתו כפטנט, ובשנת 1947 החל לייצר את המסורים במרתף ביתו בפורטלנד שבמערב ארצות הברית. השרשרת החדשה צברה פופולריות במהירות, וכעבור עשור הייתה בשימוש ברחבי העולם.

יקרוּנית גמלונית (ע״כ)   Ponderous borer

מין
Trichocnemis spiculatus

משפחה
יַקְרוּנִיתִיִּים   Cerambycidae

סדרה
חִיפּוּשִיוֹת   Coleoptera

 
אבל כיום בעידן הדיגיטלי, עידן שבו הטכנולוגיה מתקדמת כמעט מדי יום, מה עוד אפשר ללמוד מחרקים? התשובה: עוד הרבה יותר. ההתקדמות הטכנולוגית העניקה לנו כלים חדשים לחקר אורגניזמים, והמדע המתפתח של ביו־מימיקה (biomimicry) מתמקד בעולם החרקים כמודל לכל דבר כמעט, החל ברובוטיקה וכלה במערכות ביולוגיות. אנו חיים בזמנים מרגשים, ואם נעריך את התרומה העצומה של מחקר בסיסי לתגליות שלנו, אזי הטכנולוגיות הנגזרות שיפותחו במחקר יישומי, יהיו מעבר לכל דמיון.
 

תחבורה

מעוף

מכלל בעלי החיים רק ציפורים, עטלפים, חרקים ובני אדם מסוגלים לעוף באופן פעיל. יונקים אחרים וכן כמה זוחלים, דו־חיים ודגים למדו לדאות. חלוצי התעופה היו החרקים כמובן, והם עדיין הכי מוכשרים, הכי זריזים והכי רבגוניים מבין המעופפים.
לחרקים רבים שני זוגות כנפיים, הפועלים יחד או לסירוגין. מנגד, חרקים רבים עפים בעזרת זוג כנפיים אחד. הפשפשים והחיפושיות, לדוגמה, מעופפים בעזרת זוג הכנפיים האחוריות שלהן, ואילו הכנפיים הקדמיות הן כנפי חפייה, שאינן משתתפות בתעופה. לזְבוּבָאִים (Diptera) יש רק זוג כנפיים אחד; הכנפיים האחוריות הצטמצמו במהלך האבולוציה לכדי מייצבים ג’ירוסקופיים, הנקראים בֻּכנִיוֹת (halteres). בבסיס מעופם של הזבובים ומספר חרקים נוספים נמצא מנגנון נִצרה (click mechanism), המסוגל להמיר במהירות הבזק כמעט את כל האנרגייה האצורה בשרירי החזה של החרק לאנרגייה קינטית של חבטות כנפיים כלפי מטה.

סגנונות המעוף השונים של החרקים כוללים גם ריחוף במקום אחד. בקרב המתמחים בריחוף ניתן למצוא את השפיריות, זבובים ממשפחות הרִמַּמְתָּנִיִּים, הבומביליים והרחפניים וכן מספר מיני דבורים. לחרקים מרחפים אלו יש מנגנון היפוך ייחודי הגורם לכנפיים להפוך את כיוונן בכל מכת כנף, כך שהן גורפות את האוויר באלכסון כלפי מטה ומעלה בזווית צרה. בדרום אמריקה מספר שפריריות (damselflies) מכוּנות אפילו ״שפריריות הליקופטר״ כי כאשר הן מרחפות, הכתמים הצבעוניים והגדולים על הכנפיים הנעות שלהן מזכירים מדחפים צבעוניים כמו בחלק מההליקופטרים. השפריריות הללו מרחפות לפני קורי העכביש כדי לשלוף את העכביש ממקום מנוחתו ולהפוך אותו לסעודה דשנה. לעיתים קרובות הן גם גונבות מהעכביש ארוחות של חרקים לכודים התלויות על קוריו.
בעידן המודרני של רובוטיקה והנדסה טכנולוגית אנשים עדיין לומדים ממעוף החרק. האווירודינמיקה של מעוף השפירית, למשל, מדהימה ונוגדת את האינטואיציה. שפיריות יוצרות מערבולת כדי להשיג עילוי. מערבולות הן האויב המושבע של מטוסים קונוונציונליים בעלי כנף קבועה מעשה ידי אדם. בינתיים הרחפנים הזעירים שלנו די עלובים ומהווים העתק מגושם של דגמי החרקים החיים. אם כך, מדוע שלא ננסה להשתמש בחרקים עצמם כרחפנים? ההתקדמות שהושגה לאחרונה בחקר הנירוביולוגיה של חרקים, מאפשרת לחוקרים ״להטיס״ חיפושית במעבדה ולשלוט בה ממש כמו בטיסן.

הנעה סילונית

בני האדם נמצאים במרדף מתמיד אחר מהירות, ואחת הדרכים להשיג מהירות רבה הייתה המצאת ההנעה הסילונית. ובכל זאת, גם בשימוש בסילון הקדימו אותנו החרקים בהרבה.
השפיריות והשפריריות בשלבי חייהן המוקדמים (נימפות) הן טורפות שוכנות מים. למרות אופיין האימתני גם על הנימפות מאיימים לעיתים טורפים, והן צריכות להימלט. רוב הזמן נימפות השַפִּירָאִים (Odonata) רובצות כשהן מוּסוות היטב על קרקעית האגם או בין גבעולי הקנים או צמחייה אחרת סמוך לגדה. אם יתגלו, הן ינקטו טקטיקה הפוכה מרביצה וימלטו במהירות בתנועה סילונית. נימפות השפירית מסוגלות לפלוט דרך פי הטבעת סילון מים המאוחסנים בחלל פי הטבעת, ודי במספר פליטות קצרות כדי להניע אותן במהירות של עד עשרה סנטימטר בשנייה.

כבישים מהירים

השוואה בין הכבישים המהירים בציוויליזציה האנושית לשבילים הפרימיטיביים שמפלסים החרקים היא אולי מגוחכת, אך אלה וגם אלה משרתים את אותה מטרה. במקרים רבים שבילי החרקים מורכבים ממה שניתן לדמיין.
שבילי החרקים הבולטים ביותר לעין, הם אלו של נמלי גדוד טרופיות. הם מורכבים משורות רצופות של נמלים, שלעיתים קרובות נעות לשני הכיוונים. נמלי הגדוד הן עיוורות ומסתמכות לחלוטין על סימני דרך כימיים (פרומונים) לצורך הניווט. הנמלים עוקבות אחר שבילים שסימנו חברותיהן, ולעיתים קרובות הן מחזקות את השביל על ידי שחרור מנת פרומונים משלהן בעודן נעות עליו. אפשר לראות בזה מקבילה ריחנית לתמרורים וסימני דרך שונים.

נמלי גדוד   Army ants

משפחה
נְמָלִיִּים   Formicidae

סדרה
דְּבוֹרָאִים   Hymenoptera

 
נמלי הגדוד הן גם טורפות — הן סורקות את בית הגידול שלהן בשיטתיות כדי למצוא חרקים לטרף. נוסף על כך, המינים הידועים ביותר של נמלי הגדוד הם נוודים, ולעיתים הם גומאים מרחק של עד מאה מטר ביום לפני שהם מייסדים חניון לילה ארעי (bivouac), קן זמני שהנמלים יוצרות בגופן כשהן אוחזות ומשולבות זו בזו.

מלבד נמלי הגדוד נמלים רבות אחרות משתמשות בשבילים כימיים ו״כבישים מהירים״. השבילים הרחבים של הנמלים גוזרות העלים הם מאפיין מובהק בנופים טרופיים וסובטרופיים רבים. השבילים הללו, שרוחבם 10-15 סנטימטר, מתוחזקים בקפידה על ידי פועלות המְפַנות את כל המכשולים, לרבות צמחייה, כך שהשבילים חשופים ומטופחים. הפועלות משתמשות בשבילים הללו כדי לחפש אחר עלים, שאותם הן גוזרות לחתיכות. את גזירי העלים הן מניפות בלסתותיהן בדרכן חזרה אל הקן. נוהג זה העניק להן את הכינוי ״נמלי השמשייה״ (parasol ants).

נמלים גוזרות העלים    Leaf-cutter ants

סוג   Atta

משפחה
נְמָלִיִּים   Formicidae

סדרה
דְּבוֹרָאִים   Hymenoptera

נמלות הקציר מסוג Pogonomyrmex ומהסוג הנפוץ בישראל Messor אוספות למושבותיהן זרעים וחרקים פצועים או מתים למזון. לעיתים קרובות הן יוצרות שבילים לאיסוף מזון שאורכם מטרים רבים היוצאים מתלולית הקן שלהן.
גם נמלים קַמְפּוֹנִיּות (carpenter ants) יכולות ליצור שבילים בדומה לגוזרות העלים. בצפון מערב ארצות הברית שכיח למצוא שבילי נמלים ברוחב של 2-4 סנטימטר, הקוטעים מדשאות מטופחות. היות שנמלים אלו מחפשות מזון בעיקר בלילה, הן מנווטות בנתיבים הללו באמצעות מעקב אחר שבילי פרומונים.
דבר אחד שלעולם לא תראו בכבישי הנמלים הוא פקקי תנועה. תנועתן נראית לנו נטולת מאמץ. מי יודע, אולי יום אחד נצליח ללמוד מהן כיצד להימנע מההמתנות הממושכות, הטרטורים והעיכובים בפקקי התנועה המציקים לנו מדי יום בדרך לעבודה וממנה

גשרים

את האתגר של חציית נהרות, נקיקים וגאיות פתר האדם בשחר ההיסטוריה באמצעות בניית גשרים מבולי עץ או ענפי מטפסים. מאז השתכללה בניית הגשרים והתפתחה הן מההיבט ההנדסי והן כביטוי אומנותי.
עם זאת, הנמלים נמנות עם בוני הגשרים הקדומים ביותר, ובפרט נמלי הגדוד באזורים הנאו־טרופיים (מרכז אמריקה ודרומה). לדוגמה, פועלות של נמלי גדוד מהמין Eciton burchellii יוצרות בגופן גשרים בין ענפי מטפסים או סעיפי שורשים. הנמלים פשוט נאחזות זו בזו בשרשרת ויוצרות גשר חי, והוא מאפשר ליתר חברות המושבה לחצות אותו וכך להאיץ את מסען. כמו כן, כדי להרחיב את הגשר, הנמלים הפועלות בונות בגופן לאורך הגשר משני צידיו ״פלאנג’ים״ (flanges) — שוליים בולטים במאונך ובמאוזן

מצפן

בעבר, כאשר יורדי ים היו צריכים להפליג לכיוון קבוע כלשהו, הם ניווטו את דרכם בים הפתוח בעיקר באמצעות גרמי שמיים כמו השמש והכוכבים. גם חרקים רבים, ובפרט הנמלים ודבורי הדבש, משתמשים בשמש כדי למצוא את כיוונן, ולאחרונה אף נתגלה שחלק מחיפושיות הזבל מנווטות בעזרת גרמי שמיים כאשר הן מגלגלות את כדור הזבל שלהן.
 

דבורי הדבש   Honey bees

מין   Apis mellifera

משפחה
דְּבוֹרִיִּים   Apidae

סדרה
דְּבוֹרָאִים   Hymenoptera

דבורי הדבש המחפשות מזון מסוגלות לנוע בזווית קבועה כלפי השמש כדי לחזור לכוורת מבלי לטעות. כשהן מגיעות בחזרה, הן מעבירות את הוראות הניווט ליתר חברות המושבה בתוך הכוורת החשוכה. הן עושות זאת על ידי מחול הדבורה (wiggle dance), שמנחה את הפועלות האחרות בכוורת כיצד לנווט למקור המזון ביחס לשמש. קשה להאמין, אך הדבורים אפילו מביאות בחשבון את השינויים במקום השמש לאורך היום. אבל מה עושות הדבורים כשמעוּנן ואי־אפשר להסתמך על השמש? בפרקי הזמן הללו הן משתמשות במצפן.
הנוסעים הקדומים ידעו להצביע על הצפון המגנטי באמצעות מגנטים טבעיים כגון ״אבן שואבת״ (lodestone) — אבן העשויה מַגְנֵטִיט (Fe3O4). המצפנים הפרימיטיביים הללו התפתחו למכשיר המצפן שהיה נפוץ עד לא מכבר, בעידן שקדם ל-GPS. אולם מערכות ניווט מגנטיות שימשו אורגניזמים אחרים מזה עידן ועידנים. אפילו חיידקים מסוימים הם מגנטוטקטים (magnetotactic), והם נוטים לנוע לאורך קווים המושפעים מהשדה המגנטי של כדור הארץ. המצפן שלהם מורכב ממגנטיט, שהם מייצרים מברזל מסיס. שימוש מתוחכם יותר בשדה המגנטי של כדור הארץ לצורך התמצאות עושות דבורי הדבש. הן יכולות לעקוב אחר המגנטיות של כדור הארץ, שיכולה להשפיע על המחול שלהן. המצפן שלהן יכול להימצא באזור בגופן המכיל גרגירי ברזל, בבסיס הבטן האחורית (gaster) סמוך ל״מותניים״ או הגבעול (pedicel) וכן ברצועות תאים בכל אחד מפרקי הבטן.
אין מצפן שאינו שוגה אף פעם, ונראה שלעיתים קרובות חרקים רבים עוצרים ועושים ״חישוב מחדש״, בדיוק כפי שאנו עושים בנסיעות ארוכות ובשכונות לא מוכרות. להבדיל מאיתנו הם כנראה אינם עוצרים ומבקשים הוראות נסיעה מחרקים אחרים.

סימני דרך

לפני שנים רבות אמר כוורן קָנָדי זקן שכל חיי הדבורה מוקדשים לסימני דרך. זה אולי פשטני להתייחס להתנהגות הדבורים במונחים הללו, אך למעשה זוהי הצהרה מבוססת. אחד מסימני הדרך הנפוצים בשימוש הדבורים, הוא שימוש ב״תמרורים״ המוצגים על פרחים; ובכינוי הולם יותר ״נתיבי צוף״ (nectar guides). דבורים, כמו מרבית החרקים, קולטות אור באורך גל על־סגול, מחוץ לתחום האור הנראה (לכן, אספני עשים נעזרים במנורה שמפיצה אור על־סגול כדי לפתות אותם ליריעות בד). לפרחים רבים יש דגמי צבע על־סגול על עלי הכותרת שלהם, ואלו מכוונים את הדבורים למאגר הצוף שבמרכז הפרח — האזור שבו הדבורה צפויה לבוא במגע עם גרגירי האבקה. כך זוכה הפרח בהאֲבָקה מביקור הדבורה אם היא פקדה קודם פרחים אחרים מאותו המין.
הסימנים שהפרחים מציגים הם למעשה מודעות פרסומת, אבל ממש כמו פרסומות הם יכולים להטעות. לדוגמה, צורתם של כמה סחלבים אירופיים דומה לנקבה של צרעה ממשפחת הפִּגְיוֹנַאִיִּים (Scoliidae), והזכרים ממין זה נמשכים אליהם כדי להזדווג. בינתיים מיני עכבישים מהסוג כְּסוּפִי טוֹוִים ליד מרכז הרשת שלהם רצועות זיג־זג בולטות של משי עבה הנקראות סטבילימנטה (stabilimentum). רצועות המשי הללו מחזירות אור על־סגול, ועל פי אחת התאוריות הן מחקות את הפרחים ונועדו למשוך חרקים לרשת העכביש.

כְּסוּפִי   Zipper spider / Garden spider

סוג   Argiope

משפחה
גַּלְגְּלָנִיִּים   Araneidae

סדרה
עַכְּבִישָׁאִים   Araneae

ככלל חרקים נוטים להתחקות על אותות כימיים (chemotactile) יותר מאשר על מידע חזותי, ולכן לעיתים קרובות הם קולטים את סימני הדרך באמצעות מגע ובעיקר באמצעות חוש הריח. גם פרחים מנצלים זאת כמובן, והניחוחות המופצים בפריחה מיועדים יותר עבור חרקים מאביקים מאשר להנאתו הרומנטית והסנטימנטלית של האדם.
גם צמחים טורפים כגון טלליות (sundews), דיונאה (Venus flytrap) וכדניתים (pitcher plants) מפיצים ריחות המושכים את החרקים שאותם הם טורפים אל מותם. מדענים מצאו שמספר עכבישים משלבים בקורי המשי הדביקים שברשתות שלהם תרכובות כימיות המחקות את פרומוני המין של עשים, כדי לפתות את העש הזכר לעופף אל מותו במקום לפגוש נקבה המעוניינת בהזדווגות.

נסיעה בטרמפים

הורים מזהירים את בניהם ובנותיהם המתבגרים שלא לקחת טרמפיסטים. זוהי עצה נבונה התורמת לביטחון האישי באדם, אך חרקים רבים וקרוביהם נעים ממקום למקום כשהם נישאים על גבם של אורגניזמים אחרים, והם עושים זאת כבר מיליוני שנים.
המונח עבור לקיחת טרמפים בממלכת החי הוא פוֹרֵסִיס (Phoresis). דוגמה יוצאת דופן היא רִמַּמְתָּן האדם מאמריקה הטרופית. נקבת הזבוב היא חרק גדול המושך בקלות את תשומת הלב של המארח האנושי שלו, שממהר לנפנף אותו. כדי להתגבר על כך, נקבת הרִממתן מעסיקה חרק אחר להשלמת מחזור החיים שלה. היא מזהה באוויר נקבת יתוש ומצמידה אליה את הביצים שלה, וזו בתורה מעבירה את צאצאי הזבוב למארח האנושי. כאשר היתושה נוחתת על הקורבן ומתכוננת לדקור אותו, חום הגוף של המארח האנושי גורם לביצת זבוב הרִממתן לבקוע. כל רימה שבקעה מתחפרת בבשר האדם ואולי אף משתמשת בחור עקיצת היתוש כנקודת הכניסה שלה. נכון, זה מעורר רתיעה, אבל גאוני.

רִמַּמְתָּן האדם   Human bot fly

מין   Dermatobia hominis

משפחה
רִמַּמְתָּנִיִּים   Oestridae

סדרה
זְבוּבָאִים   Diptera 
 
יתושים   Mosquitos

משפחה
יַתּוּשִׁיִּים   Culicidae

סדרה
זְבוּבָאִים   Diptera

לחרקים יש קרובים ממחלקת העַכְּבִישָׁנִים המשתמשים בפוֹרֵסִיס כדי לנוע ממקום למקום. אלו הם הזוּט־עַקְרַבָּאִים (Pseudoscorpiones), הדומים לעקרב זעיר ללא עוקץ. מינים רבים של זוּט־עקרבים חיים מתחת לקליפת העצים וטורפים אורגניזמים קטנים עוד יותר. הם בדרך כלל עוברים מעץ לעץ בעזרת חיפושיות ממשפחת היַקְרוּנִיתִיִּים (longhorned beetles). כשנקרית להם הזדמנות, הם עולים על גב החיפושית ומתמקמים תחת כנפי החפייה, שם הם יכולים לרכוב בנוחיות. מובן שהם זקוקים לאחיזה חזקה, כדי להיצמד אל החיפושית כשהיא מתחילה לעוף. לחלופין, זוּט־עַקרב שתופס טרמפ על חרק אחר, יכול פשוט לאחוז בצבתותיו ברגלו של כל חרק מזדמן ולהחזיק חזק עד שהטרמפ המעופף שלו נוחת.
סוגים מסוימים של אקריות (mites), גם הן ממחלקת העַכְּבִישָׁנִים, חיות בפרחים, ובהיותן חסרות כנפיים, הן זקוקות לסיוע כדי להגיע ממקום למקום. כאן נכנסות לתמונה ציפורי הקוליברי הניזונות מצוף. כאשר ציפור הקוליברי מבקרת פרח עמוס אקריות, הן רצות במהירות אל לשונה של הציפור, מקורה ונוצות הפנים שלה.
ישנם מינים רבים אחרים של אקריות ה״רוכבות״ על קבוצות שונות של חרקים. חלקן נישאות על דבורים, חלקן על צרעות וחלקן על חיפושיות מהזִבְליתיים או הקברניתיים. האקריות הטרמפיסטיות יורדות מהחיפושית עם הגיען לערמת זבל או לפגר בעל חיים. האקרית, הניזונה מביצי זבובים, גומלת לחיפושית עבור ההסעה — היא מחסלת את ביצי הזבובים ומונעת מהם להתפתח ולהתחרות עם זחלי החיפושית על מזונם.

שיוט בכדור פורח

רבות מטיסותיו הראשונות של האדם היו בכדורים פורחים — סלים תלויים על שקים גדולים של משי או בד אטום אחר מלאים באוויר חם או בגז קל מן האוויר.

גם חרקים יכולים לשייט באוויר. אומנם לנוכח כושר התעופה של מרבית החרקים היה אפשר לשער שלא יהיה להם צורך בתעופה פסיבית, אולם באופן מפתיע זה אינו המצב. כך, למשל, שלב ההפצה של מיני עשים רבים אינו מתרחש בחרק הבוגר אלא בשלב הזחל. זחלים של טוואית האלון שאך בקעו, צונחים מצמרות העצים ונסחפים ברוח על גבי סיבי משי. נוסף על סיבי המשי עוזרים להם בשיוט זיפים זעירים הנמצאים בצידי גופם (lateral setae). זוהי אסטרטגיה יעילה שכן אפילו משב רוח קל יכול לשאת את הזחלים הזעירים למרחק של קילומטרים ארוכים. במינים רבים מתת־משפחת הטוואיתים הנקבות חסרות כנפים לחלוטין. הן מטילות את ביציהן בַּפקעות (cocoon) שמהן הגיחו, והזחלים הבוקעים נישאים ברוח.

טוואית האלון   Gypsy moth

מין   Lymantria dispar

תת־משפחה
טַוָּאִיתִים   Lymantriinae

משפחה
   Erebidae

סדרה
פַּרְפָּרָאִים   Lepidoptera

גם עכבישים משתמשים בשיוט באוויר לצורך הפצה. באביב מאות עכבישונים קטנים שאך בקעו עוברים כך מרחקים ארוכים. עכבישים צעירים, ולעיתים נדירות גם בוגרים, ישתמשו בצורת תחבורה זו כדי להגיע לטריטוריות חדשות. כאשר קוּרי המשי של אלפים על גבי אלפים של עכבישים המשייטים באוויר נסחפים לאדמה, העשב והצמחייה בשדות מתכסים ב״אריג״ קורים דק ושקוף, תופעה הנקראת גוסאמר (gossamer). נסיעה טובה לכם!

גלישה

רגע, חרקים יכולים לגלוש? מגניב! תשתחרר אחי... Hang loose1, אדם חובב ריגושים צריך גלשן או אפילו סירה ממונעת כדי לרכוב על הגלים, אך חרקים יכולים לנצל את ״מתח פני הנוזל״ — תופעה פיזיקאלית המעניקה להם כוח־על המאפשר להם ללכת על המים.
מקבוצת המְהלכים על פני הנוזל, החרקים המוכּרים ביותר הם רָצֵי־מַיִם, המכונים גם ״פשפשי ישו״. כמותם חולקים את אותה נישה אקולוגית גם מוֹדְדֵי־מַיִם, רָצֵי־נְחָלִים, צוֹעֲדֵי־מַיִם (ע״כ) ופִּשְׁפְּשֵׁי־מַיִם קְטִיפָתִיִּים (ע״כ). נכון, החרקים הללו קטנים ומשקלם מועט, אך רובם היו שוקעים אלמלא רגליהם הארוכות במיוחד, המפזרות את המשקל על שטח גדול יותר, ממש כפי שנעלי שלג מסייעות לבני אדם ללכת בשלג העמוק. למשפחת רצי־המים שייכים גם רצי־ים (sea striders) מהסוג Halobates, החרקים הימיים היחידים המוכּרים לנו. חרקים אלו, שחלקם חי בים הפתוח ליד קו המשווה, אוחזים את הטרף בעזרת רגליהם הקדמיות. שני זוגות הרגליים הנותרות מוארכות ופונות לארבעה כיוונים לצורך ציפה.

משפחה
רָצֵי־מַיִם   (Gerridae (water striders

מוֹדְדֵי־מַיִם   (Hydrometridae (water measurers

רָצֵי־נְחָלִים   (Veliidae (small water striders

צוֹעֲדֵי־מַיִם (ע"כ)   (Mesoveliidae (water treaders

פִּשְׁפְּשֵׁי־מַיִם קְטִיפָתִיִּים (ע"כ)   (Hebridae (velvet water bugs

סדרה
שׁוֹנֵי־כָּנָף (פִּשְפְּשָאִים)   Hemiptera

גם בקרב החיפושיות יש נציגוּת למהלכים על המים. החיפושית היבשתית קצַרְחָפִית משייטת (ז״י) יכולה לרוץ על פני המים ואף להגביר את מהירות ריצתה באמצעות הפרשה של חומר מבלוטה בקצה הבטן. החומר הכימי המופרש מפחית את מתח פני הנוזל מאחוריה, וכתוצאה מכך נוצר אפקט המניע את החיפושית במהירות קדימה.

קצַרְחָפִית משייטת (ז"י)   Water skater

סוג   Stenus

משפחה
קְצַרְחָפִיתִיִּים   (Staphylinidae (rove beetles

סדרה
חִפּוּשִׁיּוֹת   Coleoptera

גם בעכבישים רבים, בייחוד עכבישי דיג (fishing spiders) וזאבניים (wolf spiders), יש המסוגלים לרוץ על פני המים, אך להבדיל מרצי־המים הם נמצאים חלק ניכר מזמנם ביבשה.
הדוגמה המדהימה ביותר לחרקים גולשים נצפתה בִּנְמלים. במספר מינים בוונצואלה נצפו פרטים גולשים על גלים קטנים הנשברים לחוף (גלים קטנים בעינינו, עצומים בעיניהן). לאחר שפגע בה גל, הנמלה מסגלת תנוחת גוף אופיינית, ובמקום להיסחף לים היא רוכבת על הגל אל חוף מבטחים. שלא כמו בני האדם נמלים כנראה גולשות לצורך הישרדות ולא להנאתן, אך מי יודע, לו הייתה שמיעתנו חדה יותר, אולי היינו שומעים אותן קוראות ״קַאוואבַּנְגָה״ (קריאת שמחה של גולשים) כשהן גולשות לכיוון החוף. נמלת האש האדומה Solenopsis invicta לא נצפתה גולשת בים אך היא ידועה ביכולתה לשרוד שיטפונות. במקרה זה יוצרות הנמלים רפסודה חיה העשויה מכלל תושבי הקן וצפה אל היבשה הקרובה. זו ללא ספק בשורה מפחידה לתושבי דרום ארצות הברית שמשקיעים מאמצים גדולים כדי לבער את המזיק העוקץ הזה.