זמן תיקון

חֹרֶף אַחֲרוֹן שֶׁל יַלְדוּת

בַּבָּתִּים הָעַרְבִיִּים בָּהֶם גַּרְנוּ,

הַחֹרֶף הָיָה קַר מַר וְצוֹרֵב.

הַמְּבֻגָּרִים

מְכֻנָּסִים בְּבָתִּים סְגוּרִים

קוֹדְרִים וַעֲגוּמִים

בְּתוֹךְ מְעִילִים כְּבֵדִים.

וַאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים נָסִים אֶל הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל בְּסוֹף הָרְחוֹב,

אֶל 'הַמַּחֲנֶה' – עוֹלָמֵנוּ הַפָּתוּחַ וְהַמּוּאָר.

בְּמֶרְכָּזוֹ עֵץ תְּאֵנָה מְפֹאָר, שֻׁתָּף לָהוּט לַעֲלִילוֹתֵינוּ.

בֵּין עֲנָפָיו רָחַקְנוּ מִבָּתִּים מוּגָפִים, בִּלְתִּי מוּבָנִים.

אַךְ הַחֹרֶף הַזֶּה,

גֶּשֶׁם שׁוֹצֵף אֶת הָאֲדָמָה יָמִים רַבִּים, זוֹעֵף וּמַכֶּה.

'הַמַּחֲנֶה' אֵינוֹ מַסְבִּיר פָּנִים.

אַדְמָתוֹ מוּצֶפֶת, טוֹבְעָנִית וּמְאַיֶּמֶת.

מִתְנַתֵּק מֵחַיֵּינוּ, מְוַתֵּר עָלֵינוּ.

וַאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים צוֹפִים בּוֹ בְּעֶרְגָּה, בְּחֶרְדַּת נְטִישָׁה.

רוֹאִים אֵיךְ רוּחַ רָעָה וּרְטוּבָה הוֹדֶפֶת מֵהָעֵץ אֶת עָלָיו,

טוֹרֶפֶת אֶת מֶרְכַּז עוֹלָמֵנוּ לְלֹא רַחֵם.

עֵינֵינוּ כָּלוֹת וְלִבֵּנוּ נִכְמָר עַל חֻפָּתוֹ הָאוֹבֶדֶת

בַּחֹרֶף הַזֶּה נֶאֱרָגִים אֲנַחְנוּ אֵל יָגוֹן שָׁבִיר,

מִתְכַּנְּסִים בַּבָּתִּים הַחֲתוּמִים

בְּתוֹךְ הַמְּעִילִים הַכְּבֵדִים,

לְצַד הַמְּבֻגָּרִים.

דְּיוֹקַן מַחְשָׁבָה שֶׁל נַעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת

נֶאֱחֶזֶת –

בְּסֻלַּם אֲוִיר.

מִתְנַעֶרֶת –

מִמַּחְשָׁבוֹת.

לִהְיוֹת –

אַל תַּגִּידוּ מָה.

מַמְתִּינָה,

הוּא יָבוֹא

אַחַר כָּךְ יֵלֵךְ.

אִם יֵלֵךְ

תִּוָּתֵר נְטוּשָׁה,

אִם יִשָּׁאֵר

תַּזְעִיף פָּנִים.

עֲזֹב!

הִיא רוֹצָה

וְלֹא יוֹדַעַת

מָה.

נְנַסֶּה,

יָרֵחַ –

רָחוֹק וְזָר.

אוּלַי,

שְׁנֵי כּוֹכָבִים:

אֶחָד מְנַצְנֵץ וּמַבְטִיחַ –

אַשְׁלָיָה.

הַשֵּׁנִי דּוֹלֵק וְכָבֶה –

אֲפֵלָה.

אָז אוּלַי,

שֶׁמֶשׁ? –

אוֹר מְכַלֶּה.

נֵרוֹת? –

חַג.

מָה הַשִּׂמְחָה.

אוּלַי חַשְׁמַל? –

קַר. מְנֻכָּר.

גָּז? –

לֹא!

הוּא מִתְלַקֵּחַ!

אָז מָה יֵשׁ לָהּ –

שָׁעוֹן.

מְפַהֵק

וְאוֹמֵר נִמְאַס!

הַזְּמַן נוֹזֵל וְנָמֵס.

הַנְּזִילָה –

חַסְרַת תַּקָּנָה.

וְהִיא –

מְתַקְתֶּקֶת רַעַשׁ

כְּמוֹ גַּלְגַּלֵּי שָׁעוֹן,

כְּמוֹ בֶּרֶז דּוֹלֵף,

כְּמוֹ קִלְקוּל.

מִלִּים.

מִלִּים.

מִלִּים.

תְּרִיס נִתְלַשׁ

הָגֵף! הָגֵף!

(חֲרַכִּים וּסְדָקִים

תָּמִיד מְסַקְרְנִים.)

וְיִרְאוּ –

הִיא יְשֵׁנָה

אֶת הַשֵּׁנָה הַגְּדוֹלָה.

עֵץ הַדּוֹמִים

וּכְבָר עוֹרֶגֶת לָאוֹר

שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּשִׁפְעָה יוֹקֶדֶת

וְלָרֵיחַ הַמָּתוֹק הַמִּתְגַּנֵּב וּמְדַגְדֵּג

בְּחַדְרִי שֶׁל עֵץ הַדּוֹמִים שֶׁעָמַד בִּרְחוֹבֵנוּ

בְּצִלּוֹ הִטְבַּעְנוּ אֹשֶׁר קָטָן שֶׁל יְלָדִים

חֲפֵי דַּעַת.

מִתְגַּעֲגַעַת לָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה

שֶׁרֵיחַ גְּלָלֵי עִזִּים וְסוּסִים מַהְבִּיל

מִתְעַרְבֵּל מִתּוֹכָהּ וְנוֹגֵעַ

עַד הַשֶּׁמֶשׁ הָרַחוּמָה

שֶׁגַּם הִיא הָיְתָה שֻׁתָּפָה גְּלוּיָה

לִשְׁנוֹת יַלְדוּתֵנוּ הַמּוּצָפוֹת

שֶׁאֵינָן

כְּבָר

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.