ספר מעולה!!!! מתחיל כיפי, זורם, מצחיק ומקבל תפנית (אפילו השם נראה אחרת) של העמקה, תובנה, רגש וחיבור, בלי לוותר על הזרימה וההומור. גם כיף מיוחד לקרוא כיהודים, יש בדיחות קטנות ומוצלחות
הספר היה מפתיע מעניין ומעורר מחשבה אם כי לפעמים היתה הרגשה שהוא חוזר על עצמו רק בסוף הספר להבין למה ואת התחושות והמחשבות שעלו לי תוך כדי קריאה .
נהניתי. כתוב היטב, נוגע בהיבטים רבים בחייהם של שלושה חברי ילדות; על זוגיות, אהבה ושחיקתה, גידול ילדים, קריירה ומעמד, חומריות ומעמד הנשים לעומת הגברים על רקע החיים בניו יורק.
תענוג צרוף, קראתי בשקיקה, כתוב היטב, סיפור נפלא על אהבות, אכזבות, על גברים ונשים בעידן המודרני המשוחרר לכאורה, המציאות האכזרית של השגרה היומיומיתועל החיים בכלל, על איך כל אחד הוא גם בריון, גם שונא בריונות וגם קורבן, ובסופו של דבר, האחראי היחיד על הסיפור שהוא החיים שלנו. ספר מעולה
ספר כיפי וקולח, מרגיש כמו גרסא מודרנית של פיליפ רות (מה עובר על פורטנוי, למשל )
מעולה מרגש. קולח ומעורר מחשבות על בני אדם, יחסים ביניהם ואינטימיות. אנושי מאד
ספר מעולה, כתוב בצורה שנונה, מתייחס לכל הרבדים והמשמעות של משפחה וילדים, הקרבה, פיתויים ומחשבות על מה היה קורה אם. קל להזדהות איתו, ספר מעולה וחבל שנגמר
הכתיבה הזו, הקומוניקטיבית, החדה, העדכנית כל כך עלולה לבלבל. מדובר בספר מצויין. קומוניקטיבי אך מעורר מחשבה, חד אך אוהב אדם, עדכני ואוניברסלי כתמיד.
ספר מעורר מחשבה שמדבר על משבר גיל הארבעים שמשפיע עלינו ועל כל סביבתנו, ספר שמדבר על זוגיות וגירושים,קריירה ובחירות, על מקומן הלא בקטר של נשים בעולם המודרני הקפיטליסטי. מעניין ובאמת משאיר אותך עם המון מחשבות ותהיות לגבי חיייך.
יצירת מופת. מעורר מחשבה ועוסק בכל הנגעים ששייכים לחברה שבה יש לכולנו הכל, כביכול.
היו מספר נקודות בסיפור שממש הרגשתי במועקה של גיבורי הסיפור. אמצע הספר ממש תענוג ואפילו קיים בו מתח. הספר מחולק לפרקים ארוכים מאוד, מה שמוסיף על תחושת המועקה (באופן כזה שמוסיף לסיפור). 5 עמודים אחרונים פילוסופיה מיותרת, אבל היי לא הכל צריך להיות מושלם בחיים. מומלץ מאוד לקריאה. דרך אגב, אם הייתי קורא את התקציר בגב הספר, אין סיכוי שהייתי רוכש את הספר כי עלילה כזו לא נשמעת לטעמי. מאוד שמח שלא נחשפתי לתקציר טרם הקריאה.
לקח לספר יותר מידי זמן להתפתח, אבל בסופו יש פיצוח שהיה שווה את כל הדרך. חכם וחשוב.
מומלץ. ספר מורכב על החיים עצמם. אם אתם בני ארבעים פלוס ומנסים לג׳נגל,כנראה שתזדהו. אבל מעבר להזדהות מספקת הסופרת נקודת מבט ברורה,לא מתחמקת,לא מתייפייפת על גברים ונשים, יחסי משפחה,יחסי כוחות בשנים הנוכחיות.
יופי של ספר. חיי נישואים על כל המורכבויות הבלתי האפשריות שלהם. סיום מפתיע. שווה.
ספר נפלא. מפתיע. כתוב מצוין. סיימתי את הקריאה וחזרתי לקרוא מההתחלה. מתאר עד כאב את יחסי נשים וגברים. את התפיסה של נשים בעולם לפני ואחרי לידה. השינוי שחל בהן וביחס העולם אליהן. מטלטל
ספר נפלא, קולח, מרתק, מצחיק, מעמיק. כתוב נהדר ומאפשר מבט מכמה זוויות לגבי מגוון רחב של נושאים. בין היתר - ההסללה של נשים וגברים בעולמנו, חיי נישואין, התבגרות, חברות, בניית הזהות שלנו. נהנתי מאוד וממליצה בחום!
ספר מהמם הצלחתי למצוא חלקים שלמים מחיי בתוך הספר קראתי ברצף מתחילתו ועד לסופו מומלץ מאוד
איזה ספר מעולה! שנון וחכם ורגיש כל כך. אהבתי אותו מאד ואתגעגע לטובי ורייצ'ל.
מעולה. סוחף, אמיתי, מאוד אמיתי. חושף את המציאות של מעמד הביניים העצום שקיים בעולם
ספר טוב מאד ומיוחד הן מבחינת התוכן ובעיקר מבחינת הכתיבה. הספר כתוב כאילו המספר/ת (זה מתחלף תוך כדי הכתיבה) מדבר/ת אל הקורא בזרם אחד, עובר בן נושאים ומכניס אותנו לנבכי הסיפור. הכתיבה קולחת והסיפור כתוב נהדר. לאחר שמתרגלים לצורת הכתיבה, הנאה מובטחת ממשהו חדש ושונה.
ספר פנטסטי. נכנס לקרביים של הגיבורים. כתוב מדהים ומתורגם מעולה. קראתי ביומיים. ממליצה בחום.
חכם ועצוב ומצחיק ומפתיע ומרגש בסוף. מאד. אל תקשיבו לאלה שכתבו שהספר "חופר". חבל שזה לא ממשיך וממשיך וממשיך
ספרחכם,שנון,משעשע שדן במורכבות החיים וקשיי חיי נישואים. מומלץ מאד לקרוא,לחשוב ולהנות
מעורר מחשבה, מהספרים הטובים ביותר שקראתי בתקופה האחרונה. עצוב שנגמר כל כך מהר, אי אפשר להפסיק לקרוא בו. הדמויות בלתי נשכחות וממשיכות ללכת איתך ימים רבים. חובה לאוהבות ולאוהבי הספרות האמריקנית. פשוט נפלא.
ספר מצוין! רציני ומצחיק, עמוק ומרגש, כתוב נפלא ומתורגם לעילא. מעדן אמיתי.
ספר מעולה. אחד הספרים היותר טובים שיצאו בשנים האחרונות. שילוב של פראנזן וספרן פוייר בתיבול יהודי אמריקאי נפלא. כל כך עצוב שנגמר. כל כך מעורר מחשבה. חובה לאוהבי רומן אמריקאי.
נהניתי מאוד מהקריאה הזורמת, הכתיבה הנעימה, ובעיקר מהדמויות. ספר קליל, אבל עם זאת מאוד חכם ומעורר מחשבה. ממליצה!!
בלעתי את הספר ממש. תאור מדכא של חיי הנישואים, ותובנות מענינות בסוף. גם התרגום נהדר
מהנה מאוד .כתוב קולח ומספק נקודת מבט לא שגרתית על נישואין, משפחה ומקומנו כנשים
הספר נע במעגלים אין סופיים ולא מתקדם לשום מקום יחד עם זאת הספר כתוב מעולה עם תובנות מעמיקות בעיקר על מצב האישה
פליישמן, ד"ר טובי פליישמן בצרות. רייצ'ל, אשתו בנפרד הביאה אליו את הילדים לפנות בוקר, כשעוד ישן, השאירה אותם שם, יום לפני סוף השבוע "שלו", כשעוד היו לו תוכניות לערב, ונסעה לסוף שבוע. נסעה והפסיקה להיות זמינה בטלפון. גם אחרי סוף השבוע. גם כשהוא היה צריך לחזור לעבודה. יש לו חולים וחולות שמחכים לו. הוא מאד אוהב את העבודה שלו. אמנם שכרו כרופא בבית החולים לא ממש גבוה, וכדי לאפשר את רמת החיים שהיא, רייצ'ל, רוצה, הם נסמכו ונסמכים על ההכנסות שלה, כסוכנת אמנים עצמאית, אבל עכשיו היא נעלמה. גם לילדים היא לא עונה. לאף אחד. והוא צריך לתפקד ככה. הספר הזה נקרא בשטף, מכריכה לכריכה, וכדאי ביותר לקראו. לסקירה המלאה: https://irisganor.com/10615/
כתוב כמו בנשימה אחת, אבל זורם, משעשע, עמוק ואמיתי. אחרי שבשני חלקים מגבשים איזושהי עמדה כלפי הסיפור, החלק השלישי הופך אותה ובכך הסיפור נעשה מורכב ומעניין עוד יותר. נהניתי.
ספר מעולה. קלישאתי לעתים אבל כתוב עם המון רגש ומצחיק, מצחיק מצחיק. בונוס - כמה תובנות מעניינות על נישואין, נשים והחיים.
מצויין. כתוב מעולה. אהבתי את רייצ'ל מאוד. והבנתי את טובי. מעולה במיוחד למי שעבר את משבר גיל אמצע החיים.
לקח לי זמן לקלוט שזה ספר טוב שמביא סיפור אחר על זוגיות. מצד אחד תיאבתי. מהאחר אהבתי. ממליצה לחפש את סדרת הטלוויזיה אחרי שתסיימות לקרוא
מפותל, לא לגמרי ברור, היו כמה תובנות צלולות וברורות בפנים. אבל הכל מבולבל כזה, כמו בחיים..
ספר טוב. מעין רשומון המתאר חיי נישואין מנקודות ראות של הגבר, האישה והמספרת-הקשורה בקשרי חברות עם הבעל אך מזדהה עם הווית האישה. במקביל, תאור מלבב רווי הומור של החברה היהודית האמידה של ניו יורק והפבריים. קצת ארכני וטרחני לפעמים. חזרתיות משעשעת אך לעתים מוגזמת.
כוחו של הספר הוא מתן האפשרות להצצה פנימה לנבכי נשמתו של המעמד הבינוני הגבוה האמריקאי. הצצה כזו מעניינת בשל ההשפעה הגדולה האמרעקאית על ישראל. הדמויות אמורות לעורר אמפתיה, למרות הביקורת עליהן, אבל בי התעוררה תחושה של דחיה. ישנה הרגשה שהן תוצר של תרבות שהלכה ומוליכה לאיבוד. איכות ספרותית של הכתיבה בינונית, אם כי לעיתים שנונה וחדת אבחנה, ישנה גם חזרה מוגזמת על רעיונות שחוזרים שוב ושוב, עד כדי כך שיש צורך פשוט לדלג על קטעים מסויימים.
קצת מבולבל, אבל בהחלט סוחף לקריאה. חוסר החלוקה לפרקים מקשה והפסקאות ארוכות מדי.
רומן אמריקאי מאוד, נקרא בקלות למרות אורכו , אך ישראלים יתקשו להזדהות עם הגיבורים שלמרות יהדותם כה אמריקאים
ספר פמיניסטי מתוחכם. נותן תובנות בדרך לא צפויה. בעשרה אחוז האחרונים יש קטע שחוזר על עצמו במדויק כמה פעמים ולא ברור אם זו טעות עריכה או סוג של אמצעי ספרותי
בגדול יצירה חשובה. נעה בין מסה פמניסטית מודרנית קצת מלאה לבין עלילה מעט נשרכת
ספר מהנה כתוב ומתורגם טוב וקריא מאוד. למרות שאינו הזאנר שלי, הצלחתי להיסחף ולקרוא עד הסוף. 20 העמודים האחרונים מייגעים ומיותרים ופילוסופים מידי.
ספר שלא קל לכתוב עליו חוות דעת. לפעמים מצוין לעיתים מייגע.ללא ספק שונה. עם זאת מומלץ.
הנושאים בהם עסק הספר הם נושאים חשובים. העיסוק בהם היה רציני ומקיף והם הוצגו בצורה מעניינת וכנה. לעיתים חשתי בפטפטנות יתר, לכן לא הענקתי 5 כוכבים.
אהבתי את התנועה אחורה וקדימה בזמן ואת הקולות השונים שמספרים סיפור אנושי - על הפער שבין פנטסיה למציאות ועל הצורך האינסופי בתנועה בינהם. הקול המספר צלול וחד ומלא הומור וחמלה
ככה ככה. עכשווי, כתוב ברהיטות, אבל הרבה מדי ברברת על נושא שמתברר רק לקראת המחצית. והנושא עצמו מיושן. והסוף מתאים לרומן הרומנטי.
ספר שנון, מצחיק, וגם רגיש. נקרא ברצף. אפשר להזדהות עם המצוקות של הגיבורים באמצע החיים במידה מסוימת. מצד שני, מבחינתי מדובר בצרות של עשירים
ספר שמספר על גירושים וחברות. על התחושות הפנימיות של אנשים שהם כבר לא צעירים, אבל עוד לא זקנים ועל משבר גיל העמידה. אהבתי, כתוב יפה, מצחיק לפרקים. קצת ארוך מידי
קצת ארוך, קצת מבולבל, מאוד אמריקאי. סיפורם של אנשים שיש להם הכל חוץ מאושר, שיחסיהם עם הסובבים אותם אינם אמיתיים. כנראה צריך להיות אמריקאי כדי לרדת לעומקו של הספר.
לא התחברתי לא נהניתי ובכל זאת סיימתי לקרוא מעניין מדכא הגותי בעיקר ניתוח מצבה של האישה בחיים ובנישואין בלי קשר ליכולותיה וכישרונותיה ברוך השם שסיימתי ויכולה לעבור לספר הבא
חלק מהספר מעניין מאוד ומעלה שאלות מהותיות על זוגיות, אהבה ומשפחתיות, אבל בחלקו הוא טרחני להחריד.
היה לי קשה לצלוח את הספר. בסופו של דבר קראתי את כולו מתוך ציפיה לאיזה פתרון תעלומה או הארה אבל היא לא הגיעה.
התאמצתי לקרוא את הספר עד סופו , ולצערי לא התחברתי אליו ולא נהניתי מהקריאה שלו. רכשתי אותו בעקבות המלצות נלהבות שראיתי. לא הבנתי על מה ההתלהבות.
ספר מבלבל. מצד אחד הוא כתוב בצורה שלרוב יוצרת עניין ועל כן מעודדת המשך קריאה ובנוסף מספק הצצה לעולמם של יהודי ארצות הברית ומתחברת לכל הטרנד האחרון שבו הקורא/צופה הממוצע מקבל הצצה לתוך עולמם של העשירים. בנוסף ישנם הגיגים ורעיונות מעניינים שפזורים לאורך הספר ובהחלט מעלים מחשבות אבל (!) איזו אכזבה בתפנית. קיוויתי למעט יותר תחכום, לאיזשהי תפנית אחרת מאשר זו. כשאני חושבת על אנשים שנפלה להם הלסת למשמע המחשבה שלכל סיפור גירושים יש שני צדדים אני בעיקר מצרה עליהם ואולי הם קהל היעד הרלוונטי לספר. בנוסף ואולי אפילו בעיקר - אם כל המהות של הספר הזה הוא אגנדה פמיניסטית חזקה (ומבורכת) למה נתח כלכך גדול ממנו מוקדש בכלל לגילוי המיניות המחודשת של טובי.. שורה תחתונה מרגיש שהספר ניסה לתפוס מכל וכל ובסוף מעט החטיא למטרה. אך עדיין יש לו קסם נותרתי מבולבלת בדעתי אך לא מתחרטת.
ספר מקסים, אמיתי, כל האמת על חיי נישואים כשהצבע מהם דוהה. מתוך הקשר של הפליישמנים מקבלים תמונה על עוד ועוד זוגות. קליל לקריאה
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/פליישמן-בצרות-טאפי-ברודסראקנר
אין יותר מידי מה לכתוב על הספר וזה אומר הרבה. רעיון טוב, אבל קצת טרחני ודומה להרבה אחרים על גברים לבנים בניו יורק.
לא ממליצה. כתוב בצורה טרחנית. הרגשתי בנקודה מסויימת, אחרי האמצע, שאיבדתי עניין לחזור אליו.
סיפור לא שיגרתי המסופר בצורה מיוחדת לטעמי מיוחד אבל ארוך וטרחני
לא התחברתי. כאילו מתח אבל לא ממש. מתחיל פרובוקטיבי עובר להיות טרחני והסיום מפתיע במעט.
זה ספר מטעה בעיני. הוא קריא מאד, מזמין ומהנה, אבל הוא מלכודת שמרגישה כמניפולציה (לא מוסתרת), יש בו תובנות נוקבות, והסתכלות מפוקחת וישירה על אפשרות של מציאות שמוצגת כיחידה האפשרית. בסופו, אין אף דמות אחת שאפשר לחבב, להזדהות איתה או להעריך. בתום הקריאה יש תחושה קשה, מרה ופסימית על טבע האדם ועל גורל (כל) חיי הנישואין באשר הם. לא באמת נאמרה פה אף מילה על אהבה. בני אדם נדמים כיצורים אינטרסנטיים, אנוכיים וציניים, פאסיביים וחסרי אונים בו זמנית. זה ספר שמלין על העדר חמלה, ולא מציע כזו בעצמו.
משעמם. ברור שלכל סיפור נישואים וגרושים יש שני צדדים אחד שלו ואחד שלה, אבל הספר נתן לי הרגשה של מריחה ושעמום. בהצלחה למי שיקרא.
נוירוטי, משעמם, אינו ראוי לקריאה. הסופרת מאוננת עצמה לדעת. זה מחיר צפייה כפייתית באתרי פורנו. קראתי כשליש מהספר הרדוד הזה ואיני יכול יותר. מבקש החזר כספי. תודה
התחיל ממש טוב, הפסקתי ב50% כשמאחורי מאות עמודים מאותו הדבר. מייגע, רפטטיבי. בניגוד להמלצות מכל המקומות הנחשבים, זה צ'יקליט קליל עם הרבה סקס אבל תיאורים ארכניים ובלתי נסבלים של הריבים של בני הזוג. באמת שלא אכפת לי לדעת מה קרה הלאה כי אני לא בעניין של לקרוא ***עוד*** מאותו הדבר. בעולם מתוקן הספר היה נערך לשליש ממה שקרה בפועל.
לא מבינה על מה ההלל והשבח. ספר שטחי. כתוב משעמם. עריכה בינונית. וארוך עד מוות. לא מומלץ!
ההייפ הכי לא מוצדק של השנים האחרונות. רומן פטפטני ושמרני להדהים, שכל הדמויות בו לא מעניינות ולא מעוררות אמפתיה במידה שווה. הערות בנאליות על זוגיות, נישואים, גירושים וסקס, עטופות בכתיבה שלפעמים היא מצחיקה, אבל אף פעם לא מתעלה. בזבוז זמן.
מייגע, מתיימר להצחיק וממש לא מצליח, קטעים שפשוט לא נגמרים עד שמשהו קורה שם. לא ברור לי איך הביקורות כ"כ מהללות.
מאכזב.. התחיל לא רע ועבר לברברת מיגעת ומיותרת... בזבוז זמן וכסף.
חצי מהספר מיותר ואינו אלא חזרות מייגעות על אותם נושאים ו"חפירה" אינסופית בתסביכים של הדמויות שחוזרת על עצמה במילים אחרות. 2 הכוכבים שנתתי הם רק בשל העיסוק הבוטה במיניות שלהם שמכניס קצת חן. בסך הכל - ספר עם הרבה יחסי ציבור אבל אפשר לוותר.
ספר שגרף שבחים רבים ולא בצדק. מדכא וחסר אמפטיה. מתוך 849 עמודיו בדיגיטל, בחלק זעיר ממנו ניתן לחוש באמפטיה של הכותבת לדמויות. יש גם התייחסות מתישהו לעובדה שהיא כותבת ללא אמפטיה. ספר עם מעט מאוד תובנות ששווה הקדיש בשבילן את הזמן שלוקח לקרוא אותו. יחד עם זאת יש בו כמה דפים מהנים.
עלילה מתארת זוג דחוי, נמתחת כמו מסטיק.. ללא עומק שיעמום מאוס לא רלוונטי. ספר למקסימום 100 עמודים.
מייגע… כך כך בנאלי ומובן מאליו… ופשוט לא נגמר. אין שום הגיון וסדר במעבר בין הדמויות המספרות ובמעברים בין הזמנים, זה לא תורם וסתם מבלבל. זה נראה כמו תרגיל תראפיה לכותבת, אבל זה ממש לא מעניין לי כקוראת
ספר שלדעתי מוערך יתר על המידה ודי משעמם נטשתי באמצע וחזרתי אחרי כמה חודשים ובדיעבד חבל שהמשכתי לקרוא עד הסוף
אחד הגרועים שנתקלתי בהם. חיכיתי בסבלנות שהעלילה תתפתח לכדי משהו בר ערך. בזבוז זמן מוחלט מתחילתו ועד סופו
מלא בתיסכולים וכעס של בנות הארבעים, מלא בתיאורי דייטים וסקס. לא לעניין.
לא לבזבז על זה זמן. אחד הגרועים. קניתי בגלל המלצות חמות שמקורן לא ברור…
לא התחברתי בכלל. כתיבה מאוד חנוקה, כבדה, וברגעים אף משעממת. כן קל להתחבר לדמויות הראשיות אבל הסיפור מסופר מנקודת מבט אחרת (מבלי לעשות ספויילרים), ויחד עם סגנון הכתיבה זה הופך את הכל למעיק ומתיש (וגם ככה לא קל לדמויות בחיים).
טוֹבּי פליישמן התעורר בוקר אחד בעיר שגר בה כל חייו הבוגרים, שמשום מה שָרצה פתאום נשים שרצו אותו. ולא סתם נשים, אלא נשים עצמאיות שהגשימו את עצמן וידעו מה הן רוצות. נשים שלא היו תלותיות, חסרות ביטחון ומפקפקות בעצמן, כמו הדייטים הפוטנציאליים שהיו ואינם מנעוריו שחלפו ואינם — וליתר דיוק, הנשים שהוא ראה בהן אז דייטים פוטנציאליים אבל לא שמו עליו בכלל. לא, אלה היו נשים נמרצות ופנויות, מעניינות ומעוניינות, מרגשות ונרגשות. נשים שלאו דווקא חיכו לטלפון יום־יומיים־שלושה אחרי שפגשו מישהו, כמקובל, אלא שלחו לו כמה שעות קודם לכן תצלומים של איברי המין שלהן. נשים שגילו פתיחות, שהיו מוכנות לעשות הכול, שביטאו בבירור את רצונותיהן ואת צורכיהן ואמרו דברים כמו "כל הקלפים על השולחן" ו"קשר לא מחייב" ו"אנחנו חייבים לגמור הכול עד עשר כי אני צריכה לקחת את בלה מהבלט." נשים שהזדיינו עם גברים כאילו הן חייבות להם כסף, כלשונו של החבר שלנו סת'.
כן, מי היה מאמין שטובי פליישמן, בגיל ארבעים ואחת, יגלה שהטלפון שלו מאיר מבוקר ועד ערב (ובלילות באור בוהק עוד יותר) מהודעות שכוללות חוטיני, חריצי תחת, ציצים שמציצים מלמטה, ציצים שמציצים מהצד, ציצים שלא טורחים להציץ כלל אלא חשופים לחלוטין, ושאר איברים נשיים שהוא לא העז לחלום אפילו שייתקל בהם ביום מן הימים אצל אישה בעלת עומק — פשוטו כמשמעו, להבדיל מאישה שיש לה אורך ורוחב בלבד, על נייר או על מסך מחשב. וכל זה, אחרי נעורים עתירי דחיות בתחום הרומנטי! וכל זה, אחרי שהימר על אישה אחת לכל חייו! מי היה מאמין? מי היה מאמין שיש בו עדיין חיוניות כזאת?
ובכל זאת, הוא אמר לי, זה היה מטלטל. רייצ'ל כבר לא היתה, והאינות שלה עמדה בסתירה מוחלטת לתוכניות שהיו לו עד אז. לא שהוא רצה אותה עדיין — הוא ממש לא רצה אותה. הוא ממש לא הצטער שהיא כבר לא איתו. אבל הוא חיכה כל כך הרבה זמן שאדי הנישואים יתפוגגו, והתעסק כל כך הרבה בביורוקרטיה שחילצה אותו מהם — סיפר לילדים, עבר דירה, סיפר לעמיתיו — שהוא לא חשב איך ייראו החיים ביום שאחרי. הוא הבין, כמובן, את עניין הגירושים באופן כללי, אבל טרם הסתגל לפרטי הפרטים, כמו הפרט שצד אחד של המיטה נשאר ריק, כמו הפרט שאין יותר למי להודיע שאתה מאחר, כמו הפרט שאתה לא שייך יותר לאף אחד. כמה זמן חלף עד שהצליח להסתכל על תצלומי הנשים שבטלפון שלו במבט ישיר ולא רק להציץ בהם מזווית העין — תצלומים שהנשים עצמן שלחו לו בהתלהבות ומיוזמתן? האמת, פחות מכפי שחשב, אבל זה לא קרה מיד. בהחלט לא מיד.
אפילו פעם אחת במהלך הנישואים הוא לא הסתכל על אישה אחרת — עד כדי כך הוא היה מאוהב ברייצ'ל, עד כדי כך הוא היה מאוהב בכל מוסד ומערכת שהם. הוא השקיע מאמץ רב בניסיון להציל את יחסיהם, ברצינות ובמחויבות, גם כשכל אדם סביר כבר היה מבין שהאומללות שלהם היא לא בת חלוף. לדעתו, היתה אצילות במאמץ. לדעתו, היתה אצילות בסבל. וכשהבין שהכול נגמר הוא הקדיש שנים לניסיון לשכנע אותה שזה לא בסדר, שהם אומללים מדי, שהם עדיין צעירים ויכולים להיות להם חיים טובים בנפרד — וגם אז הוא לא פזל אל נשים אחרות ולו פעם אחת. בעיקר, לדבריו, כי היה עסוק מדי בעצב. בעיקר כי הרגיש כל הזמן כמו זבל, ואף אחד לא אמור להרגיש כל הזמן כמו זבל. יותר מכך. אף אחד לא אמור להתחרמן כשהוא מרגיש כמו זבל. נקודת ההשקה בין חרמנות לבין דימוי עצמי נמוך שמורה כנראה בצדק לצריכת פורנו.
ועכשיו אין לו למי לשמור אמונים. רייצ'ל לא כאן. היא לא במיטה שלו. לא בחדר האמבטיה מורחת אייליינר נוזלי בדייקנות של רובוט לניתוחים ארתרוסקופיים על האזור שבו העפעף פוגש בריסים. היא לא בחדר הכושר ולא חוזרת מחדר הכושר במצב רוח פחות שחור מהרגיל, אם כי לא במידה ניכרת. היא לא ערה באמצע הלילה ולא מתלוננת על תהומות נדודי השינה האינסופיות שלה. היא לא יושבת על כיסא קטן באספת הורים בבית הספר הפרטי מאוד בווסט אנד, שאף על פי כן מצליח להיות פרוגרסיבי, ושומעת מה הן הדרישות החדשות והרבות יותר שיוטלו על ילדיהם האומללים בהשוואה לשנה שעברה (במחשבה שנייה, לאספות הורים היא לא הלכה אף פעם כמעט. בערבים שבהם הן התקיימו, כמו בשאר הערבים, היא היתה בעבודה או בארוחה עם לקוח, וכמו שהגדירה את זה ברגעיה היותר חביבים "תרמה את חלקה", וכהגדרתה ברגעיה הפחות חביבים היתה "הפרה החולבת שלו"). אז לא, היא לא כאן. היא בבית אחר לחלוטין, הבית שהיה פעם גם שלו. בכל בוקר ובוקר הרעיון הכה בו לרגע. הבהיל אותו. וכשהתעורר, המחשבות הראשונות שלו היו כאלה: משהו לא בסדר. משהו קרה. אני בצרות. הוא זה שביקש להתגרש, ולמרות זאת: משהו לא בסדר. משהו קרה. אני בצרות. בכל בוקר הוא סילק את המחשבות האלה מראשו. הוא הזכיר לעצמו שזה המצב הבריא והראוי, שזה הסדר הטבעי. שהיא כבר לא אמורה להיות לידו. שהיא אמורה להיות בבית הנפרד והיפה יותר שלה.
אלא שגם שם היא לא היתה. לא בבוקר המסוים ההוא. הוא גילה את זה כשהטה את גופו אל שידת הלילה החדשה שלו מאיקאה ולקח את הטלפון הנייד, שבנוכחותו הפועמת הרגיש גם בדקות הספורות לפני שעיניו נפקחו ממש. היו לו שבע־שמונה הודעות, רובן מנשים שפנו אליו בלילה באפליקציית ההיכרויות, אבל מבטו נפל מיד על ההודעה של רייצ'ל, שהיתה פחות או יותר באמצע. היה נדמה לו שהיא מקרינה אור שונה מההודעות שכללו איברים למיניהם ורצועות תחרה של תחתונים. היא משכה את עיניו בדרך שאחרות לא משכו. בחמש בבוקר היא כתבה, אני בדרך לקריפָּאלוּ לסוף השבוע. הילדים אצלך לידיעתך.
טובי קרא את ההודעה פעמיים עד שהבין את משמעותה, ואז התעלם מהזקפה שאפשר לה לשגשג בידיעה שהטלפון משופע במושאי אוננות חדשים, וזינק מהמיטה. הוא רץ למסדרון וראה ששני ילדיהם בחדרים שלהם, ישנים. לידיעתך הילדים כאן? לידיעתך? "לידיעתך" זאת אמירת אגב. "לידיעתך" זאת תוספת סתמית. לא משהו חשוב. המידע הזה, שילדיהם הופקדו בביתו בחסות החשכה בחריגה מלוח הזמנים הקבוע ותוך שימוש במפתח שרייצ'ל קיבלה אך ורק למקרה חירום אמיתי ובהול, המידע הזה נראה לו דווקא די חשוב.
הוא חזר לחדר השינה והתקשר אליה. "מה בדיוק עבר לך בראש?" הוא לחש בזעם אל הטלפון. לחישות זועמות עוד לא באו לו בקלות, אבל הוא השתפר מיום ליום. "מה היה קורה אם הייתי יוצא בלי לדעת שהם פה?"
"בגלל זה סימסתי לך," היא ענתה. התגובה שלה ללחישות זועמות היתה חלקלקות מאוסה.
"הבאת אותם אלי אחרי שתים־עשרה בלילה? כי בשתים־עשרה הלכתי לישון."
"הורדתי אותם אצלך בארבע. ניסיתי להירשם לקריפאלו לסוף השבוע. היה ביטול. התוכנית מתחילה בתשע בבוקר. רד ממני, טובי. קשה לי עכשיו. אני ממש צריכה קצת זמן לעצמי." כאילו לא כל הזמן שלה הוא לגמרי ולחלוטין לעצמה.
"את לא יכולה לעשות לי תרגילים כאלה, רייצ'ל." הוא ביטא עכשיו את שמה רק בסופי משפטים, רייצ'ל.
"למה? בסוף השבוע הזה הם אצלך בכל מקרה."
"אבל רק ממחר בבוקר!" טובי הצמיד את אצבעותיו לגשר אפו. "סוף השבוע מתחיל בשבת. זה כלל שאת קבעת, לא אני."
"היו לך תוכניות?"
"מה זה אומר בכלל? מה היה קורה אם היתה פורצת פה שריפה, רייצ'ל? או אם היה לי מקרה חירום של אחד המטופלים והייתי רץ החוצה בלי לדעת שהילדים אצלי?"
"אבל זה לא קרה. רגע, סליחה, הייתי צריכה להעיר אותך ולהגיד לך שהם אצלך?" הוא שקל את האפשרות שרייצ'ל היתה מעירה אותו — עד כמה היא היתה הרסנית להתקדמות שלו לקראת ההבנה שהיא כבר לא חלק מההתעוררות שלו.
"לא היית צריכה לעשות את זה בכלל," הוא אמר.
"טוב, אם מה שאמרת אתמול בערב נכון, היית יכול לצפות שזה יקרה."
טובי גישש בזיכרונו המעורפל אחר דברי השטנה האחרונים שהם אמרו זה לזה, ונזכר בהם בחלחלה עזה ופתאומית: רייצ'ל פלטה איזו שטות על פתיחת שלוחה של הסוכנות שלה בחוף המערבי, כי הרי היא לא מספיק עמוסה ולחוצה גם ככה. אבל באמת, הכול היה מטושטש. בסוף השיחה, הוא נזכר עכשיו, היא צרחה עליו תוך כדי התייפחות והוא לא הבין מה היא אומרת, ואז הקו מת והוא ידע שהיא ניתקה לו בפרצוף. זאת הדרך שבה הסתיימו כל השיחות ביניהם בימים אלה, במקום בהתנצלות ההרגלית של זוגות נשואים. לטובי אמרו כל חייו שאהבה פירושה שאף פעם לא צריך לבקש סליחה. אבל האמת היא שדווקא גירושים פירושם שאף פעם לא צריך לבקש סליחה.
"כל הסיפור הזה לא קל לי, טובי," היא אמרה עכשיו. "אני יודעת שהקדמתי. אבל כל מה שאתה צריך לעשות זה להקפיץ אותם לקייטנה. אם יש לך תוכניות, תבקש ממונה לבוא. למה אנחנו עוד מדברים על זה בכלל?"
איך היא לא מבינה שזאת לא סתם שטות? הוא באמת היה אמור להיפגש עם מישהי הערב. הוא לא רצה להשאיר את הילדים עם מונה — מונה היא הפתרון שלה לכל בעיה, לא שלו. הוא לא הצליח להבהיר לרייצ'ל שהוא אדם אמיתי, שהוא לא איזה סמן מהבהב שמחכה להוראות ממנה, שהוא עדיין קיים גם כשהיא לא איתו בחדר. הוא התקשה להבין מה הטעם בכל ההסכמים ביניהם אם היא לא טורחת אפילו להעמיד פנים שהיא מקיימת אותם ולא מתנצלת כשהיא מפרה אותם. הוא נתן לה מפתח לדירה החדשה שלו לא בשביל תרגילים כאלה, אלא כדי שהעניינים יתנהלו ברוח טובה. ברוח טובה ברוח טובה ברוח טובה. שמתם לב שמשתמשים בביטוי הזה רק בהקשר של גירושים? אולי כי בהקשר הזה משתמשים בו לעתים קרובות כל כך שלא רוצים להרעיל בו שום דבר אחר. כמו שאפשר להגיד "סופני" על כל מיני דברים, אבל אומרים רק על מחלה.
הילדים התחילו לנוע במיטותיהם וזה היה בסדר מבחינתו כי הזקפה שלו גוועה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
