משטרה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משטרה
מכר
אלפי
עותקים
משטרה
מכר
אלפי
עותקים

משטרה

4.6 כוכבים (115 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2554מקורי
ספר מודפס
5978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 112
ספר קולי
2544מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • תרגום: דנה כספי
  • הוצאה: בבל, ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 516 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 36 דק'
  • קריינות: אמיר בועז
  • זמן האזנה: 17 שעות ו 47 דק'

יו נסבו

יו נסבו (בנורבגית: Jo Nesbø, נהגה יוּ נֵסְבֶּה; נולד ב-29 במרץ 1960) הוא סופר מתח, סופר ילדים ומוזיקאי נורבגי. ספריו זכו בהכרה בינלאומית ותורגמו ליותר מ-40 שפות.‏

נסבו נולד באוסלו וגדל במולדה. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה בבית הספר הנורבגי לכלכלה ומנהל עסקים בברגן. נסבו עבד כעיתונאי וסוכן בורסה בטרם החל בקריירת הכתיבה.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

שוטר נרצח בזירה של רצח לא מפוענח. ואחר כך עוד שוטר. ואחר כך עוד אחד. מישהו מסתובב ברחובות אוסלו ורוצח שוטרים. לכל קורבנותיו יש דבר אחד במשותף: כולם נרצחו בזירות פשעים לא מפוענחים. אמון הציבור בהנהגת המשטרה ובמועצת העיר הולך ומתערער, התקשורת לא מרפה מן הפרשה.

במפלג הפשיעה האלימה מורגש ביתר שאת חסרונו של הארי הולה המפקח האגדי, שהוביל כל חקירה פלילית גדולה באוסלו ונודע כמי שבכוחו לפצח כל תיק. אלא שדווקא עכשיו, כשעמיתיו נרצחים בזה אחר זה ואחרים נתונים בסכנה מוחשית, הארי הולה איננו.

באותו זמן, באחד מבתי חולים של אוסלו, שוכב אדם פצוע קשה וחסר הכרה. המשטרה שומרת על החדר ואינה מוכנה לגלות את זהות הפצוע.

בקצב מסחרר ורב תפניות מוליך יו נסבו את קוראיו בכישרון בסבך של שחיתות פוליטית, סמים, פוליטיקה של בתי כלא ופעולות משטרתיות מפוקפקות.

"משטרה" הוא הספר העשירי בסדרת הבלש הארי הולה מאת יו נסבו.

פרק ראשון

פתח דבר
 
הוא ישן שם בפנים, מאחורי הדלת.
 
בתוך הארון הפינתי עמד ריח של עץ ישן, שרידי ירי ושמן לניקוי נשק. כשהשמש האירה את החדר מבעד לחלון, רצועת אור בצורת שעון חול חדרה דרך חור המנעול של הארון, וכשהשמש עמדה בדיוק בזווית הנכונה, ברק עמום הבהיק על האקדח שהיה מונח על המדף האמצעי.
 
האקדח היה מסוג אודסה רוסי, העתק של אקדח הסְטֶצְ'קין המוכר יותר.
 
הנשק הזה חי חיי נדודים, הוא נדד עם הקוּלָאקים מליטא לסיביר, נע בין מפקדות הפושעים השונות בדרום סיביר, היה בבעלותו של הָאטָמאן, מנהיג קוזאקי שנורה בידי המשטרה כשהאודסה שלו בידו, ומשם הגיע לביתו של מנהל בית סוהר בניז'ני טאגיל, שתחביבו איסוף כלי נשק. לבסוף הוברח הכלי המכוער והזוויתי הזה לנורווגיה על ידי רודולף אָסאייב, אשר בטרם נעלם היה בעל המונופול על שוק הסמים באוסלו בזכות האוֹפִּיוֹאיד דמוי ההרואין המכונה "פִיולִין". העיר שבה נמצא עכשיו הנשק, ליתר דיוק בהוֹלמֶנְקוֹלְוָאיֶין, בביתה של רָקֶל פַאוּקֶה. לאקדח האודסה יש מחסנית שיכולה להכיל 20 קליעי מקארוב בקוטר 18X9 מ"מ והוא יורה יריות בודדות וכן בצרורות. במחסנית נותרו שנים־עשר קליעים.
 
שלושה מהקליעים נורו לעבר סוחרי סמים מתחרים, אלבנים מקוסובו, אבל רק אחד מהם זכה להינעץ בבשר.
 
שתי היריות הבאות הרגו את גוּסְטוֹ הָנסֶן, גנב וסוחר סמים צעיר שמעל בכספו של אסאייב ושלח ידו בסמים שלו.
 
האקדח הדיף עדיין את ריח שלוש היריות האחרונות שפגעו בראשו ובחזהו של השוטר־לשעבר הארי הולה במהלך חקירת הרצח של גוסטו הנסן הנ"ל. וזירת הפשע היתה זהה, הַאוּסמַנסְגָטֶה 92.
 
המשטרה טרם פענחה את הרצח של גוסטו, והנער בן השמונה־עשרה שנעצר בתחילת החקירה, שוחרר. בין השאר משום שלא הצליחו למצוא או לקשר בינו לבין נשק כלשהו ששימש לרצח. שמו של הנער היה אוֹלֶג פאוקה והוא התעורר מדי לילה, בהה בחשכה ושמע את היריות. לא אלה שבהן הרג את גוסטו, אלא את היריות האחרות. אלה שירה לעבר השוטר שבשנות ילדותו היה לו כאב. זה שחלם פעם שיתחתן עם אמו, רקל. הארי הולה. המבט של השוטר יקד מול אולג בחושך, והוא חשב על האקדח שהוסתר הרחק משם בארון צדדי וקיווה שלעולם לא יראה אותו שוב. קיווה שהאקדח יִשן לנצח.
 
 
 
הוא ישן שם בפנים, מאחורי הדלת.
 
בחדר בית החולים המאובטח עמד ריח של תרופות וצבע. המוניטור שלצדו ניטר את פעימות הלב.
 
איסַבֶּל סְקֵייֶן, חברת מועצת עיריית אוסלו והאחראית על השירותים החברתיים, ומיכּאל בֶּלמַן, המפכ"ל הטרי, קיוו שלעולם לא יראו אותו שוב.
 
שאיש לא יראה אותו שוב.
 
שהוא יישן לנצח.
 
 
 
 
 
פרק 1
 
יום ארוך וחמים של ספטמבר, עם אור שהפך את מי הפיורד של אוסלו לכסף מותך וצבע בזהוב לוהט את הרכסים הנמוכים שהסתיו כבר ניכר בהם. אחד מאותם ימים שבגללם נשבעים תושבי אוסלו שלעולם, לעולם לא יעזבו את העיר. השמש החלה שוקעת מאחורי רכס אוּלֶרְן וקרני השמש האחרונות שטפו את הנוף והשטיחו אותו, ליטפו בנייני מגורים נמוכים וצנועים שהעידו על לידתה הצנועה של העיר, ליטפו דירות גג מושקעות עם מרפסות שסיפרו על הרפתקת הנפט שהפכה פתאום את נורווגיה למדינה העשירה בעולם, ליטפה את הנרקומנים בקצה סְטֶנְספּארק בעיר הקטנה והמסודרת, שבה מקרי המוות ממנת יתר רבים יותר מאשר בערים אירופיות גדולות ממנה פי שמונה. ליטפה גנים שהטרמפולינות בהם מוקפות ברשתות הגנה, ולא יותר משלושה ילדים קפצו בהן בכל פעם, כמומלץ בהוראות השימוש. וליטפה את הרכסים ואת היער שהקיף מחצית ממה שמכונה "הקלחת של אוסלו". השמש סירבה להרפות מן העיר, מתחה את אצבעות הקרניים שלה כמו בפרידה ממושכת מבעד לחלון של רכבת.
 
היום החל עם אוויר קר וצלול ואור חד, כמו זה הבוקע מהמנורות בחדר ניתוח. בהמשך היום עלו הטמפרטורות, הגוון הכחול העמוק יותר השתלט על השמים והאוויר התאפיין בגַשמיוּת הידידותית שהפכה את ספטמבר לחודש הנעים מכולם. ובשעת הדמדומים, רכים וזהירים, האוויר בשכונות הווילות בגבעות היורדות אל אגם מָרידָאל נמלא ניחוחות תפוחים ועצי מחט שהתחממו בשמש.
 
אֶרלַנְד וֶנֶסְלָה התקרב לראש הגבעה האחרונה. עכשיו הרגיש בחומצת החלב, אבל הוא התרכז בהפעלת הלחץ האופקי הנכון על דוושות הקְלִיפּלֶס ובהפניית ברכיו פנימה בזווית מתונה. כי חשוב להקפיד על הטכניקה הנכונה. במיוחד כשמתעייפים והמוח רוצה לשנות את התנוחה כדי לאמץ שרירים פחות עייפים, אבל גם פחות יעילים. הוא חש כיצד מסגרת האופניים הנוקשה סופגת ומנצלת כל ואט שדיווש לתוכה, איך הוא מאיץ ברגע שהוא מעביר להילוך יותר נמוך, מזדקף ומנסה לשמור על קצב הדיווש, כתשעים סיבובים בדקה. הוא הציץ בשעון הדופק. מאה שישים ושמונה. הוא כיוון את פנס הראש אל צג הג'י־פי־אס שהצמיד לכידון. במכשיר היו מַשדֵר פעיל ומפה מפורטת של אוסלו רבתי. האופניים והציוד הנלווה עלו יותר מכפי שחוקר מקרי פשע שיצא לאחרונה לגמלאות אמור היה להוציא, אבל חשוב היה לו לשמור על כושר שכן עכשיו ניצבו בפניו אתגרים אחרים.
 
אתגרים צנועים יותר, אם להיות כנים.
 
חומצת החלב צרבה עכשיו בירכיים ובשוקיים. זה כאב, אבל הכאב נשא עמו הבטחה נעימה של העתיד לבוא. חגיגת אנדורפינים. שרירים תפוסים. מצפון שקט. בירה עם האישה על המרפסת, אלא אם כן הטמפרטורות יצנחו אחרי השקיעה.
 
ופתאום הגיע למעלה. הכביש התיישר, ואגם מָרידָאל השתרע מולו. הוא האט את הקצב. הוא הגיע לאזור הכפרי. מגוחך, בעצם, שאחרי חמש־עשרה דקות של רכיבה מאומצת ממרכזה של בירה אירופית אתה מוקף פתאום בחוות, שדות ויער עבות שבו תיירים נבלעים בחשכת הלילה. הוא גירד את הקרקפת המיוזעת שלו תחת קסדת האופניים בצבע אפור־פחם של "בֶּל", שרק היא עלתה כמו אופני הילדים שקנה לכבוד יום הולדתה השישי של נכדתו, לִינֶה מארי. אבל ארלנד ונסלה לא הוריד את הקסדה. מרבית מקרי המוות בקרב רוכבי אופניים נגרמים בשל פגיעות ראש.
 
הוא הביט בשעון הפועם. מאה שבעים וחמש. מאה שבעים ושתיים. משב רוח קטן ומבורך נשא עמו מהעיר צהלת שמחה מרוחקת. ודאי עלתה מאצטדיון אוּלֶבוֹל, שבו נערך הערב משחק נגד קבוצה זרה. סלובקיה או סלובניה. ארלנד ונסלה דמיין לעצמו לרגע שתרועות השמחה נועדו לו. כבר מזמן איש לא הריע לו. הפעם האחרונה היתה כנראה בטקס הפרידה מקְרִיפּוֹס במַטֶה הארגון בבְּרִין. עוגת קצפת, נאום של הבוס, מיכּאל בלמן, שהתקדם מאז במסלול יציב לעבר תפקיד המפכ"ל. וארלנד קיבל את התרועות בשמחה, הביט לתוך עיני הנוכחים, הודה להם ואף חש מחנק קל בגרון כשעמד לדקלם את נאום התודה הפשוט, הקצר והעובדתי שלו, כמיטב המסורת של קריפוס באותם ימים. בקריירה שלו כחוקר מקרי רצח היו עליות ומורדות, אבל הוא הצליח להימנע מהטעויות הגדולות. על־כל־פנים ככל הידוע לו, הרי על דברים כאלה אף פעם לא מקבלים תשובה מדויקת במאת האחוזים. כלומר, בימים אלה שבהם טכנולוגיית ניתוח ממצאי די־אן־איי התקדמה כל כך, והנהגת המשטרה אותתה שתשתמש בה כדי לבדוק כמה תיקים מן העבר, יש סכנה שזה בדיוק מה שיקבלו. תשובה. תשובות חדשות. פתרונות. מובן שנכון לעשות זאת כשמדובר במקרים שלא פוענחו, אבל ארלנד לא הבין מדוע הם רוצים לבזבז משאבים ולפתוח מחדש תיקי חקירה שכבר מזמן הסתיימו ונסגרו.
 
החושך נעשה סמיך יותר, וגם לאור עמודי התאורה הוא כמעט חלף על פני שלט העץ המצביע לתוך היער בלי להבחין בו. אבל הנה הוא. בדיוק כפי שזכר. הוא פנה מהכביש ונכנס לשביל שחצה את קרקעית היער הרכה. הוא רכב לאט ככל האפשר בלי לאבד את שיווי המשקל. אלומת האור מפנס הראש שעל הקסדה עברה במהירות על השביל ונעצרה בחומה הכהה של עצי אשוחית, שחסמה אותו משני צדדיו. צלליות התרוצצו לפניו, מבוהלות וזריזות, שינו צורה וזינקו למצוא מסתור. כך זה הצטייר לו כשניסה לדמיין את מצבה. רצה, בורחת עם פנס בידה, בטרם נכלאה ונאנסה במשך שלושה ימים.
 
באותו רגע, כשארלנד ונסלה ראה את הפנס שנדלק בחושך לפניו, הוא חשב להרף עין שזה פנס הכיס שלה, ועכשיו היא שוב רצה, והוא רוכב על האופנוע שרדף אחריה והשיג אותה. האור מול ארלנד הבהב ואז כוון ישר אליו. הוא עצר וירד מהאופניים. כיוון את פנס הראש אל שעון הדופק. כבר פחות ממאה. לא רע.
 
הוא שחרר את רצועת הסנטר, הוריד את הקסדה וגירד את הקרקפת שלו. אלוהים אדירים, כמה זה טוב. הוא כיבה את פנס הראש, תלה את הקסדה על הכידון ודחף את האופניים לעבר האור שבקע מפנס הכיס. הוא חש בקסדה המטלטלת וחובטת בפרק כף ידו.
 
הוא עצר מול פנס הכיס המרצד. קרני האור העזות צרבו בעיניו. ובעודו מסונוור חשב שהוא עדיין שומע את עצמו נושם בכבדות, שמוזר שהדופק כל כך נמוך. הוא הבחין בתנועה, משהו שהונף מאחורי מעגל האור הגדול, הרוטט, שמע שריקה נמוכה באוויר ובאותו רגע עלתה במוחו מחשבה מוזרה. שאסור היה לו להוריד את הקסדה. שמרבית מקרי המוות בקרב רוכבי אופניים...
 
נדמה היה שהמחשבה מגמגמת, כמו זמן שהתעוות, כאילו השידור החי נקטע לרגע.
 
ארלנד ונסלה בהה נכחו נדהם וחש שטיפת זיעה חמה נוטפת על מצחו. הוא דיבר, אבל המילים היו חסרות כל משמעות, כאילו חלה תקלה בחיבור בין המוח והפה. הוא שמע שוב את השריקה הנמוכה. ואז נעלם הצליל. כל הצלילים, הוא אפילו לא שמע עוד את נשימותיו שלו. והוא גילה שהוא עומד על ברכיו, ושהאופניים נופלים באיטיות לתעלה בצד הכביש. מולו ריצד האור הצהוב, אבל נעלם כשטיפת הזיעה הגיעה לגשר האף, זלגה לתוך עיניו ועיוורה אותו. והוא הבין שזו לא זיעה.
 
המהלומה השלישית היתה כמו נטיף קרח שננעץ בראשו וחדר מבעד לגרונו אל תוך הגוף. הכול קפא.
 
אני לא רוצה למות, חשב וניסה להרים את זרועו כדי לגונן על ראשו, אבל הוא לא היה מסוגל להזיז אף לא אחת מגפיו, והבין שהוא משותק.
 
במהלומה הרביעית כבר לא הרגיש דבר, אבל לפי ריח האדמה הרטובה הסיק שהוא שוכב עכשיו על הקרקע. הוא מצמץ כמה פעמים, ראייתו חזרה אליו בעין אחת. היישר מול פניו ראה זוג מגפיים גדולים ומלוכלכים בתוך הבוץ. העקבים התרוממו ומיד אחר כך גם המגפיים עצמם המריאו קצת מהאדמה. נחתו. הדבר חזר על עצמו, העקבים התרוממו והמגפיים המריאו. כאילו זה המכה אותו קופץ במקום. קופץ כדי להגביר את עוצמת המהלומות. והמחשבה האחרונה שעברה במוחו היתה שעליו לזכור איך קוראים לה, לנכדתו, אסור לו לאבד את השם שלה.
 
 

יו נסבו

יו נסבו (בנורבגית: Jo Nesbø, נהגה יוּ נֵסְבֶּה; נולד ב-29 במרץ 1960) הוא סופר מתח, סופר ילדים ומוזיקאי נורבגי. ספריו זכו בהכרה בינלאומית ותורגמו ליותר מ-40 שפות.‏

נסבו נולד באוסלו וגדל במולדה. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה בבית הספר הנורבגי לכלכלה ומנהל עסקים בברגן. נסבו עבד כעיתונאי וסוכן בורסה בטרם החל בקריירת הכתיבה.

עוד על הספר

  • תרגום: דנה כספי
  • הוצאה: בבל, ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 516 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 36 דק'
  • קריינות: אמיר בועז
  • זמן האזנה: 17 שעות ו 47 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
115 דירוגים
85 דירוגים
23 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
3 דירוגים
27/9/2022

מתחיל מפוזר. צירוף של אירועים עם אנשים שונים שלא מתחבר לכלום. כמעט עזבתי. ופתאום, משתלט הפחד והאימה. נשארתי לקרוא עד 04:00 בבוקר. מותח עד העמוד האחרון. יו נסבו יודע לבנות סיפור טוב. מאוד נהניתי. תודה.

1
8/6/2025

ספר מתח מעולה כמו כל ספריו של יו נסבו. אינטיליגנטי, מרתק.

3/1/2025

כתוב היטב, כרגיל אצל יו נסבו

14/8/2024

מלא תהפוכות מותח ומרתק

30/8/2023

מותח, כתוב בצורה נפלאה כהרגלו של יו נסבו, מפתיע! מאוד מומלץ

18/7/2023

ספר פשוט מצוין. קולח, מלא בפרטים אבל כאלו שמכניסים את הקורא עמוק לתוך העלילה ונותנים תחושה שאתה חלק ממנה. אי אפשר להניח מהיד עד הסוף! מעולה!!

11/7/2023

ספר מצוין, לדעתי הטוב בסידרה

17/1/2023

כרגיל מעולה

1/1/2023

עוד ספר מצוין מסדרת הארי הולה!

29/12/2022

עוד ספר מצויין של יו נסבו. כרגיל בסדרת הארי הולה, שונה מקודמיו במהלך העלילה ובהתרחשויות, ובכל זאת דומה. מתח משובח

23/12/2022

מעולה. ספרות מתח ראויה מארצות הצפון , שהתברכו בכמה וכמה סופרים שיודעים לספר סיפור כנדרש. מותח ומפתיע מתחילתו ועד סופו

10/7/2022

מדהים

27/3/2022

יש ספרים שהם מנהרת זמן. יודע מתי נכנסת, יודע שמתישהוא תצא. הספרים של נסבו כאלה (אולי חוץ ממקבת שלטעמי האישי בלבד הקרין "מאולצות")

24/1/2022

קולח, מותח, מזגזג, אנושי (ברור שהארי הולה - על אנושי) ובקיצור מומלץ!

30/12/2021

ספר מתח מעולה .יו נסבו לא מפסיק להפתיע.

11/12/2021

מושלם כמו כל הספרים של יו נסבו. אי אפשר להפסיק לקרוא!!! גאוני!!! מחכה כבר לבא

11/9/2021

ספר מעולה! הראשון שאני קורא של יו נסבו, ולמרות שלקח טיפה זמן להיכנס לספר, מרגע שנתפסתי היה קשה לעזוב את הספר

30/8/2021

hole!

24/8/2021

מעולה

9/8/2021

ספר טוב

27/7/2021

עוד ספר מדהים של יו נסבו. נדמה שכל פעם הוא מתעלה על עצמו. מצד אחד לא יכולתי להניח מהיד ולהפסיק לקרוא ומצד שני לא רציתי שיסתיים. ספר מתח מושלם

10/6/2021

ספר חזק מעניין מרתק

22/2/2021

ספר מצויין קצת ארוך אבל מותח מומלץ

14/11/2020

אחד הטובים בסדרה. בלעתי את הספר בשבת אחת מותחת.

25/10/2020

מותח ומהיר

13/10/2020

יו נסבו מתעלה על עצמו. לא חשבתי שאפשר לכתוב ספר מפתיע ומותח יותר,אבל - He did it again. כל מילה נוספת תהיה ספוילר

6/10/2020

מעולה. כתוב בצורה מותחת עם הרבה טוויסטים בעלילה. מומלץ, מומלץ.

2/10/2020

ספר מתח מעולה.

21/8/2020

אין ספק שיו נסבו יודע לספר סיפור. הספר מותח עד לרגע האחרון ממש. ממליצה בחום לאוהבי הז'אנר.

9/8/2020

מחכה כבר לספר הבא.

20/6/2020

מעולה

11/6/2020

העליחה כמו רכבת הרים מחאה פניות חא צפויות

31/5/2020

עוד מותחן מעולה של נסבו. הארי הולה במיטבו.

10/5/2020

יו נסבו אומן!!!! כרגיל מותח ומפתיע לאורך כל הדרך..

21/4/2020

מעולה, מותח, כתוב מצויין, מפתיע עד הסוף, בקיצור... יו נסבו במיטבו. מומלץ מאוד!!!

11/4/2020

מרתק עד הסוף

10/4/2020

מעולה. כמו כל הספרים של יו נסבו.

7/4/2020

ספר מתח אחד הטובים שנכתבו. לכל מי שמחפש קצב מהיר, שינויים מהירים בעלילה. ספר מצויין

4/4/2020

עוד יו נסבו טיפוסי, עם מספיק תעלומות שלא נפתרו, מעוגנים לספרים הבאים.

23/3/2020

מרתק, עם המון פתולים בעלילה. מתח סוחף עד הרגע האחרון ממש.

15/2/2020

מחכה לבא

14/2/2020

אני אוהבת כל מה שהוא כותב. תמיד מהנה.

26/1/2020

ספר מתח מושלם . אי אפשר לעזוב אותו מלא בתפניות מפתיעות.יו נסבו במיטבו.

23/1/2020

קשה להניח את הספר מהיד. כרגיל מותחן עשוי היטב עם טוויסטים רבים והפתעות.

14/1/2020

מעולה כמו הקודמים בסידרה

13/1/2020

מורכב ומותח כמו כל הסדרה

10/1/2020

מרתק. אכזרי מעדי לטעמי. מעניין שהנורווגים כותבים כל כך אכזרי.

5/1/2020

אי אפשר להניח מהידיים. מומלץ

4/1/2020

עשוי טוב. מותח. קצת טריקי מדי פעם אבל נסלח

3/1/2020

ספר מותח ומענין מאוד

2/1/2020

נפלא כמו כל הספרים של נסבו

1/1/2020

ספר טוב טוב

28/12/2019

מעולה

25/12/2019

יו נסבו במיטבו

24/12/2019

מעולה כרגיל

22/12/2019

מעולה!

15/12/2019

מעולה יו נסבו מוכיח שוב כמה הוא מדהים

7/12/2019

מותח בצורה בילתי רגילה ומפתיע כל כמה פרקים מחדש

5/12/2019

אין כמו הארי הולה ואין כמו יו נסבו. בריחה מושלמת

4/9/2023

הסר הזה היה לי לא קל לקריאה. יו נסבו מעולם לא היה אגתה כריסטי, עם הרציחות הכה מעודנות שלה, כן? תמיד היו זוועות בספרים שלו, אבל נראה כאילו הוא חש צורך להעמיק אותן, לזעזע יותר ויותר, ליצור פושעים שלא סתם עושים מעשי פשע אלא את המעשים הכי נוראיים, מחרידים ובלתי סבירים שאתם לא יכולים להעלות על דעתכם... אבל נסבו יכול (מה זה אומר עליו? אשאיר את זה לפסיכולוג שלו). וכן, אני מבינה שכבר אי אפשר לכתוב אגתה כריסטי בימינו. אי אפשר לכתוב מעשי רצח חביבים ומנומסים ובלשים שיושבים בנחת על הכורסה הרכה ומפעילים את התאים האפורים. אנחנו חיים בעולם הזה, שמענו דבר או שניים, אנחנו רוצים להרגיש שזה אמיתי, שרצח הוא נורא ומדמם ומלכלך, שבלשי המשטרה עושים עבודה שחורה ומלוכלכת, שיש נתיחת גופה וממצאים פורנזיים, אבל מאיפה הגיע הצורך באוסף הפסיכופטים הבלתי נדלה שספרות הבלש מייצרת בשנים האחרונות? ולמה אני קוראת את זה? אני קוראת את זה בגלל נסבו. ולמרות הזוועות, שפה ושם קצת ניסיתי לדלג עליהן. יצא שקראתי את ספר חדש של צ'יילד ואת הספר הזה של נסבו במקביל. ובעוד שאצל צ'יילד יש תחושה של מיצוי, שהוא כבר כתב הכל וחשב על הכל ועכשיו זה סתם מיחזור של נוסחה מוצלחת, אצל נסבו יש תחושה שהוא כל הזמן מתקדם עוד קצת, מלטש עוד קצת את האמנות הייחודית לו, של לספר חלקית, של חיתוך והדבקה, שנראה לכם שאתם יודעים על מה מדובר אבל אתם לא. אם להדגים בלי לספלייר יותר מדי - איכשהו, לא קראתי את הכריכה האחורית שבה נכתב בפירוש שהארי פרש מהבילוש, מרצה באקדמיה לשוטרים וחי באושר עם אהובתו משכבר הימים, ולכן לאורך כל הפתיחה של הספר הייתי בטוחה שהגיבור האנונימי ששוכב מורדם בבית החולים הוא הארי עצמו (מי שקרא את הספר הקודם יכול להבין למה חשבתי כך) ושהוא מת, ושבעצם הספר הזה הוא בסדרת הארי הולה רק כי הוא ממשיך את אותו עולם, לא כי הארי מופיע בו. ואני די בטוחה שנסבו כתב את זה כך שאפשר להתבלבל - בלי להזכיר את שמו של המאושפז - בכוונה. (ואולי לא, ואולי זה ברור מי הוא אם קוראים את הקודם ברצף ואני סתם לא זוכרת ויצאתי מטומטמת... אבל זה סגנון הכתיבה של נסבו, הוא מתאר מישהו, מתאר אירוע מסויים שהוא נמצא בו, נראה לכם שברור לכם מי המתואר ומה האירוע, אז הוא חותך לאירוע אחר וכשהוא חוזר לדמות הקודמת - אתם מבינים שלא הבנתם כלום). ואם בשלב מוקדם של הספר היה נראה לי שהבנתי מי הרוצח וקצת התאכזבתי מנסבו שחשף את הקלפים ככה, באופן מגושם, ככל שהספר המשיך והתגלגל הבנתי כמה לא הבנתי והגעתי לגילוי המפתיע כשאני באמת מופתעת ומרוצה כמו שאנחנו מרוצים בסוף ספר מתח טוב. ואם לחזור לספוילרים, וגם הפעם זה ספוילר חלקי בלבד כי יש עוד ספרי המשך שטרם תורגמו ומהם אתם יכולים להבין שהארי יצא חי גם מהספר הזה - נסבו התעלה על עצמו ונתן להארי קצת נחת ואושר לשם שינוי... אבל לשם האיזון חיסל דמות מוכרת באופן אכזרי וזוועתי במיוחד וגם סיים את הספר בסצנה קודרת למדי, ככה, שלא תצאו בתחושה טובה מדי מהספר או שתחשבו שהחיים סבבה או משהו.

6/10/2022

ספר מתח טוב. ארוך מדי עם יותר מדי פרטים והרהורים ויותר מדי קצת דרמות מגוחכות בתוך הסיפור, אבל בסך הכל אם אתם מחפשים ספר כתרופה לשעמום - סבבה.

14/8/2022

וואיי, כמה אלימות! אבל עזר לי לעבור טיסה ארוכה בלי להרגיש איך הזמן עובר.

27/2/2022

לפי מיטב המסורת

1/9/2021

ספר מתח קריא ומותח. אבל בניגוד לספרים הראשונים, ניכר שלא עבר מלאכת עריכה מספיקה. עורך טוב היה מוריד כחמישית מהכתוב והתוצאה הסופית הייתה שלמה יותר.

30/6/2021

ספר מותח לא תמיד ברור הרבה קטעים יצאו מהקשרם.

15/12/2020

מצוין. יו נסבו במיטבו.

28/9/2020

נחמד

19/9/2020

ארוך מידי ומלא פרטים, קצת פחות מהנה מיתר הספרים בסדרה

1/8/2020

נפלא

27/6/2020

יו נסבו, כרגיל יודע את העבודה. הפעם חזר על שטיקים כמה פעמים וזה הפך לקצת צפוי. אבל למרות הכל הפתיע בהחלט פתרון התעלומה. הארי הולה הוא ללא ספק האנטי גיבור הכי טוב היום של ספרות המשטרה. שווה קריאה

21/3/2020

כרגיל יו נסבו כותב מצויין

3/3/2020

מצויין, מותח מאד. מעט חורים בעלילה.

26/1/2020

יו נסבו קלאסי, חופר לא מעט, ובקטעים מסויימים גולש למרחבים פחות הגיוניים ומעשיים...

6/1/2020

מצוין

12/1/2025

מאוד מותח אבל גם מאוד אלים

8/12/2024

לא אחד מהטובים שלו.

25/1/2020

תיאורי מידי מעייף מומצא לא מקורי מייגע

משטרה יו נסבו
פתח דבר
 
הוא ישן שם בפנים, מאחורי הדלת.
 
בתוך הארון הפינתי עמד ריח של עץ ישן, שרידי ירי ושמן לניקוי נשק. כשהשמש האירה את החדר מבעד לחלון, רצועת אור בצורת שעון חול חדרה דרך חור המנעול של הארון, וכשהשמש עמדה בדיוק בזווית הנכונה, ברק עמום הבהיק על האקדח שהיה מונח על המדף האמצעי.
 
האקדח היה מסוג אודסה רוסי, העתק של אקדח הסְטֶצְ'קין המוכר יותר.
 
הנשק הזה חי חיי נדודים, הוא נדד עם הקוּלָאקים מליטא לסיביר, נע בין מפקדות הפושעים השונות בדרום סיביר, היה בבעלותו של הָאטָמאן, מנהיג קוזאקי שנורה בידי המשטרה כשהאודסה שלו בידו, ומשם הגיע לביתו של מנהל בית סוהר בניז'ני טאגיל, שתחביבו איסוף כלי נשק. לבסוף הוברח הכלי המכוער והזוויתי הזה לנורווגיה על ידי רודולף אָסאייב, אשר בטרם נעלם היה בעל המונופול על שוק הסמים באוסלו בזכות האוֹפִּיוֹאיד דמוי ההרואין המכונה "פִיולִין". העיר שבה נמצא עכשיו הנשק, ליתר דיוק בהוֹלמֶנְקוֹלְוָאיֶין, בביתה של רָקֶל פַאוּקֶה. לאקדח האודסה יש מחסנית שיכולה להכיל 20 קליעי מקארוב בקוטר 18X9 מ"מ והוא יורה יריות בודדות וכן בצרורות. במחסנית נותרו שנים־עשר קליעים.
 
שלושה מהקליעים נורו לעבר סוחרי סמים מתחרים, אלבנים מקוסובו, אבל רק אחד מהם זכה להינעץ בבשר.
 
שתי היריות הבאות הרגו את גוּסְטוֹ הָנסֶן, גנב וסוחר סמים צעיר שמעל בכספו של אסאייב ושלח ידו בסמים שלו.
 
האקדח הדיף עדיין את ריח שלוש היריות האחרונות שפגעו בראשו ובחזהו של השוטר־לשעבר הארי הולה במהלך חקירת הרצח של גוסטו הנסן הנ"ל. וזירת הפשע היתה זהה, הַאוּסמַנסְגָטֶה 92.
 
המשטרה טרם פענחה את הרצח של גוסטו, והנער בן השמונה־עשרה שנעצר בתחילת החקירה, שוחרר. בין השאר משום שלא הצליחו למצוא או לקשר בינו לבין נשק כלשהו ששימש לרצח. שמו של הנער היה אוֹלֶג פאוקה והוא התעורר מדי לילה, בהה בחשכה ושמע את היריות. לא אלה שבהן הרג את גוסטו, אלא את היריות האחרות. אלה שירה לעבר השוטר שבשנות ילדותו היה לו כאב. זה שחלם פעם שיתחתן עם אמו, רקל. הארי הולה. המבט של השוטר יקד מול אולג בחושך, והוא חשב על האקדח שהוסתר הרחק משם בארון צדדי וקיווה שלעולם לא יראה אותו שוב. קיווה שהאקדח יִשן לנצח.
 
 
 
הוא ישן שם בפנים, מאחורי הדלת.
 
בחדר בית החולים המאובטח עמד ריח של תרופות וצבע. המוניטור שלצדו ניטר את פעימות הלב.
 
איסַבֶּל סְקֵייֶן, חברת מועצת עיריית אוסלו והאחראית על השירותים החברתיים, ומיכּאל בֶּלמַן, המפכ"ל הטרי, קיוו שלעולם לא יראו אותו שוב.
 
שאיש לא יראה אותו שוב.
 
שהוא יישן לנצח.
 
 
 
 
 
פרק 1
 
יום ארוך וחמים של ספטמבר, עם אור שהפך את מי הפיורד של אוסלו לכסף מותך וצבע בזהוב לוהט את הרכסים הנמוכים שהסתיו כבר ניכר בהם. אחד מאותם ימים שבגללם נשבעים תושבי אוסלו שלעולם, לעולם לא יעזבו את העיר. השמש החלה שוקעת מאחורי רכס אוּלֶרְן וקרני השמש האחרונות שטפו את הנוף והשטיחו אותו, ליטפו בנייני מגורים נמוכים וצנועים שהעידו על לידתה הצנועה של העיר, ליטפו דירות גג מושקעות עם מרפסות שסיפרו על הרפתקת הנפט שהפכה פתאום את נורווגיה למדינה העשירה בעולם, ליטפה את הנרקומנים בקצה סְטֶנְספּארק בעיר הקטנה והמסודרת, שבה מקרי המוות ממנת יתר רבים יותר מאשר בערים אירופיות גדולות ממנה פי שמונה. ליטפה גנים שהטרמפולינות בהם מוקפות ברשתות הגנה, ולא יותר משלושה ילדים קפצו בהן בכל פעם, כמומלץ בהוראות השימוש. וליטפה את הרכסים ואת היער שהקיף מחצית ממה שמכונה "הקלחת של אוסלו". השמש סירבה להרפות מן העיר, מתחה את אצבעות הקרניים שלה כמו בפרידה ממושכת מבעד לחלון של רכבת.
 
היום החל עם אוויר קר וצלול ואור חד, כמו זה הבוקע מהמנורות בחדר ניתוח. בהמשך היום עלו הטמפרטורות, הגוון הכחול העמוק יותר השתלט על השמים והאוויר התאפיין בגַשמיוּת הידידותית שהפכה את ספטמבר לחודש הנעים מכולם. ובשעת הדמדומים, רכים וזהירים, האוויר בשכונות הווילות בגבעות היורדות אל אגם מָרידָאל נמלא ניחוחות תפוחים ועצי מחט שהתחממו בשמש.
 
אֶרלַנְד וֶנֶסְלָה התקרב לראש הגבעה האחרונה. עכשיו הרגיש בחומצת החלב, אבל הוא התרכז בהפעלת הלחץ האופקי הנכון על דוושות הקְלִיפּלֶס ובהפניית ברכיו פנימה בזווית מתונה. כי חשוב להקפיד על הטכניקה הנכונה. במיוחד כשמתעייפים והמוח רוצה לשנות את התנוחה כדי לאמץ שרירים פחות עייפים, אבל גם פחות יעילים. הוא חש כיצד מסגרת האופניים הנוקשה סופגת ומנצלת כל ואט שדיווש לתוכה, איך הוא מאיץ ברגע שהוא מעביר להילוך יותר נמוך, מזדקף ומנסה לשמור על קצב הדיווש, כתשעים סיבובים בדקה. הוא הציץ בשעון הדופק. מאה שישים ושמונה. הוא כיוון את פנס הראש אל צג הג'י־פי־אס שהצמיד לכידון. במכשיר היו מַשדֵר פעיל ומפה מפורטת של אוסלו רבתי. האופניים והציוד הנלווה עלו יותר מכפי שחוקר מקרי פשע שיצא לאחרונה לגמלאות אמור היה להוציא, אבל חשוב היה לו לשמור על כושר שכן עכשיו ניצבו בפניו אתגרים אחרים.
 
אתגרים צנועים יותר, אם להיות כנים.
 
חומצת החלב צרבה עכשיו בירכיים ובשוקיים. זה כאב, אבל הכאב נשא עמו הבטחה נעימה של העתיד לבוא. חגיגת אנדורפינים. שרירים תפוסים. מצפון שקט. בירה עם האישה על המרפסת, אלא אם כן הטמפרטורות יצנחו אחרי השקיעה.
 
ופתאום הגיע למעלה. הכביש התיישר, ואגם מָרידָאל השתרע מולו. הוא האט את הקצב. הוא הגיע לאזור הכפרי. מגוחך, בעצם, שאחרי חמש־עשרה דקות של רכיבה מאומצת ממרכזה של בירה אירופית אתה מוקף פתאום בחוות, שדות ויער עבות שבו תיירים נבלעים בחשכת הלילה. הוא גירד את הקרקפת המיוזעת שלו תחת קסדת האופניים בצבע אפור־פחם של "בֶּל", שרק היא עלתה כמו אופני הילדים שקנה לכבוד יום הולדתה השישי של נכדתו, לִינֶה מארי. אבל ארלנד ונסלה לא הוריד את הקסדה. מרבית מקרי המוות בקרב רוכבי אופניים נגרמים בשל פגיעות ראש.
 
הוא הביט בשעון הפועם. מאה שבעים וחמש. מאה שבעים ושתיים. משב רוח קטן ומבורך נשא עמו מהעיר צהלת שמחה מרוחקת. ודאי עלתה מאצטדיון אוּלֶבוֹל, שבו נערך הערב משחק נגד קבוצה זרה. סלובקיה או סלובניה. ארלנד ונסלה דמיין לעצמו לרגע שתרועות השמחה נועדו לו. כבר מזמן איש לא הריע לו. הפעם האחרונה היתה כנראה בטקס הפרידה מקְרִיפּוֹס במַטֶה הארגון בבְּרִין. עוגת קצפת, נאום של הבוס, מיכּאל בלמן, שהתקדם מאז במסלול יציב לעבר תפקיד המפכ"ל. וארלנד קיבל את התרועות בשמחה, הביט לתוך עיני הנוכחים, הודה להם ואף חש מחנק קל בגרון כשעמד לדקלם את נאום התודה הפשוט, הקצר והעובדתי שלו, כמיטב המסורת של קריפוס באותם ימים. בקריירה שלו כחוקר מקרי רצח היו עליות ומורדות, אבל הוא הצליח להימנע מהטעויות הגדולות. על־כל־פנים ככל הידוע לו, הרי על דברים כאלה אף פעם לא מקבלים תשובה מדויקת במאת האחוזים. כלומר, בימים אלה שבהם טכנולוגיית ניתוח ממצאי די־אן־איי התקדמה כל כך, והנהגת המשטרה אותתה שתשתמש בה כדי לבדוק כמה תיקים מן העבר, יש סכנה שזה בדיוק מה שיקבלו. תשובה. תשובות חדשות. פתרונות. מובן שנכון לעשות זאת כשמדובר במקרים שלא פוענחו, אבל ארלנד לא הבין מדוע הם רוצים לבזבז משאבים ולפתוח מחדש תיקי חקירה שכבר מזמן הסתיימו ונסגרו.
 
החושך נעשה סמיך יותר, וגם לאור עמודי התאורה הוא כמעט חלף על פני שלט העץ המצביע לתוך היער בלי להבחין בו. אבל הנה הוא. בדיוק כפי שזכר. הוא פנה מהכביש ונכנס לשביל שחצה את קרקעית היער הרכה. הוא רכב לאט ככל האפשר בלי לאבד את שיווי המשקל. אלומת האור מפנס הראש שעל הקסדה עברה במהירות על השביל ונעצרה בחומה הכהה של עצי אשוחית, שחסמה אותו משני צדדיו. צלליות התרוצצו לפניו, מבוהלות וזריזות, שינו צורה וזינקו למצוא מסתור. כך זה הצטייר לו כשניסה לדמיין את מצבה. רצה, בורחת עם פנס בידה, בטרם נכלאה ונאנסה במשך שלושה ימים.
 
באותו רגע, כשארלנד ונסלה ראה את הפנס שנדלק בחושך לפניו, הוא חשב להרף עין שזה פנס הכיס שלה, ועכשיו היא שוב רצה, והוא רוכב על האופנוע שרדף אחריה והשיג אותה. האור מול ארלנד הבהב ואז כוון ישר אליו. הוא עצר וירד מהאופניים. כיוון את פנס הראש אל שעון הדופק. כבר פחות ממאה. לא רע.
 
הוא שחרר את רצועת הסנטר, הוריד את הקסדה וגירד את הקרקפת שלו. אלוהים אדירים, כמה זה טוב. הוא כיבה את פנס הראש, תלה את הקסדה על הכידון ודחף את האופניים לעבר האור שבקע מפנס הכיס. הוא חש בקסדה המטלטלת וחובטת בפרק כף ידו.
 
הוא עצר מול פנס הכיס המרצד. קרני האור העזות צרבו בעיניו. ובעודו מסונוור חשב שהוא עדיין שומע את עצמו נושם בכבדות, שמוזר שהדופק כל כך נמוך. הוא הבחין בתנועה, משהו שהונף מאחורי מעגל האור הגדול, הרוטט, שמע שריקה נמוכה באוויר ובאותו רגע עלתה במוחו מחשבה מוזרה. שאסור היה לו להוריד את הקסדה. שמרבית מקרי המוות בקרב רוכבי אופניים...
 
נדמה היה שהמחשבה מגמגמת, כמו זמן שהתעוות, כאילו השידור החי נקטע לרגע.
 
ארלנד ונסלה בהה נכחו נדהם וחש שטיפת זיעה חמה נוטפת על מצחו. הוא דיבר, אבל המילים היו חסרות כל משמעות, כאילו חלה תקלה בחיבור בין המוח והפה. הוא שמע שוב את השריקה הנמוכה. ואז נעלם הצליל. כל הצלילים, הוא אפילו לא שמע עוד את נשימותיו שלו. והוא גילה שהוא עומד על ברכיו, ושהאופניים נופלים באיטיות לתעלה בצד הכביש. מולו ריצד האור הצהוב, אבל נעלם כשטיפת הזיעה הגיעה לגשר האף, זלגה לתוך עיניו ועיוורה אותו. והוא הבין שזו לא זיעה.
 
המהלומה השלישית היתה כמו נטיף קרח שננעץ בראשו וחדר מבעד לגרונו אל תוך הגוף. הכול קפא.
 
אני לא רוצה למות, חשב וניסה להרים את זרועו כדי לגונן על ראשו, אבל הוא לא היה מסוגל להזיז אף לא אחת מגפיו, והבין שהוא משותק.
 
במהלומה הרביעית כבר לא הרגיש דבר, אבל לפי ריח האדמה הרטובה הסיק שהוא שוכב עכשיו על הקרקע. הוא מצמץ כמה פעמים, ראייתו חזרה אליו בעין אחת. היישר מול פניו ראה זוג מגפיים גדולים ומלוכלכים בתוך הבוץ. העקבים התרוממו ומיד אחר כך גם המגפיים עצמם המריאו קצת מהאדמה. נחתו. הדבר חזר על עצמו, העקבים התרוממו והמגפיים המריאו. כאילו זה המכה אותו קופץ במקום. קופץ כדי להגביר את עוצמת המהלומות. והמחשבה האחרונה שעברה במוחו היתה שעליו לזכור איך קוראים לה, לנכדתו, אסור לו לאבד את השם שלה.
 
 

המלצות נוספות

עוד ספרים של יו נסבו