"אם למאפיה יש את מריו פוזו - החיילים היהודים של "רצח בע"מ" ראויים לריץ' כהן שלהם...מרתק ורומנטי להרגיז"
"נפלא...כל עמוד ראוי לקריאה שניה כדי להתענג על התיאורים..."
מוסף הספרים של הניו-יורק טיימס.
ריץ' כהן, בן 32, סופר, עורך ב"רולינג סטון" ותסריטאי (סיים באחרונה לכתוב תסריט עם מרטין סקורסזה ומיק ג'אגר על תעשיית המוסיקה בארה"ב), מספר על בריונים בני דת משה של סוף המאה ה-19 וביניהם טיפוסים כמו "ביג ייד", קיד דרופר או מונק איסטמן הגדול: על ארנולד רוטשטיין, אבי הפשע המאורגן, על תלמידיו של רוטשטיין, ביניהם באגסי סיגל, מאיר לנסקי, לואי לפקה - ואיטלקים כמו לאקי לוצ'אנו, שיישמו את תורתו והפכו את הפשע המאורגן למעין תאגיד מסחרי, "הסינדיקאט" או ה"מאפיה", ובעיקר, אל אייב רלס, פפ שטראוס, באגסי גולדשטיין, טיק-טוק טננבאום, מנדי וייס, גנגי כהן ויתר חברי "רצח בע"מ", כנופיית גנגסטרים יהודים, שהוציאה לפועל את גזרי דין המוות של הסינדיקאט בשנות ה-30. כהן מספר את הסאגה של הגנסטרים היהודים בסגנון אישי, מרתק ומשעשע, ובמידה מסויימת של נוסטלגיה. הרעיון של גנגסטר יהודי סותר את הדימוי הן של הגנגסטר והן של היהודי, הוא כותב, אבל היהודים הקדימו את האיטלקים בפשע המאורגן והקדימו אותם ביציאה ממנו. אנשים שגדלים על הדימוי של היהודי כפקיד בנק, רואה חשבון או בדרן בטלוויזיה מתייחסים לגנגסטר היהודי בצורה סטריאוטיפית: "מאייר לנסקי? נו, הוא היה אשף מספרים, רואה החשבון של העולם התחתון. לולא עבד עבור לאקי לוצ'אנו היה יכול לעבוד ב"צ'ייס מנהאטן בנק". הם לא שמעו על בחורים כמו פפ שטראוס או אייב רלס, שנודעו ככנופיית "רצח בע"מ". למציאות של הגנגסטרים היהודים ומעשיהם הרעים יש משמעות חשובה בעבורי: פרוש הדבר שליהודי, כמו לכל אחד אחר, יש חופש בחירה להיות טוב או רע.
