ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
החמדנים
ירמי פינקוס

תקציר

“כולנו הולכים למות; בינתיים נחיה!“

בנימין בובק, צייר נודע ושתיין מוּעד, דוהר אל מותו: כך, על כל פנים, מזהירים חבריו, שאף נותנים בו סימנים. 
השמועות על הסתלקותו הקרובה מפיחות תקוות בספיחיה של בוהמה תל אביבית מרוששת. בובק הערירי נעשה לכוכב המסוחרר של מסיבת מותו ומיטלטל בין שחקניות וסופרים חסרי פרוטה, עורכי דין בוגדניים, 
כַּלוֹת–לרגע, דודנים רחומים ושאר ציידי ירושות. דומה שאפילו ימימה, אהובתו הצעירה, כבר לא עומדת לצידו. בשארית כוחותיו הוא משתקע ביצירתו השאפתנית והנואשת ביותר, ואולי גם האחרונה – ודרך מעשה הציור מתחקה אחר רחש הזיכרון וסוד הראייה. 

החמדנים הוא רומן קומי מתוזמר לעילא; כל כולו בצילו של המוות והוא מתפקע מרוב חיים. 

“שליטתו של פינקוס בשפה משתווה לשליטתו במדיום הוויזואלי.“
דייוויד קופר, ניו יורק ג‘ורנל אוף בוקס

“פינקוס כותב כמו קוסם, עם עין נהדרת לניואנסים של ההתנהגות האנושית.“ מיה סלע, הארץ

זהו ספר הפרוזה הרביעי של הסופר והמאייר ירמי פינקוס, זוכה פרס ספיר לספר ביכורים (2009). ספריו הקודמים, ‘הקברט ההיסטורי  של פרופסור פבריקנט‘ ו‘בזעיר אנפין‘, תורגמו לאנגלית, לאיטלקית ולצרפתית וזכו לשבחי הקוראים והמבקרים.

דיוקן האמן כאיש זקן / רן בן-נון
מה אשכנזי יותר מקרבות ירושה?
דיוקן האמן כאיש זקן / רן בן-נון
מה אשכנזי יותר מקרבות ירושה?
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בנימין בובק כבר בן 68, והוא גוסס לכאורה אחרי שנים ארוכות של התעללות בגופו בכל הצורות האפשריות. גיבור ספרו החדש של ירמי פינקוס הוא אמן ותיק ונחשב, נטול משפחה וילדים - רק ידועה בציבור חביבה וצעירה שמטפלת בו, וחבורה עליזה של בוהמיינים ותיקים שחגים סביבו וכבר זוממים על חלוקת הרכוש אחרי לכתו. במיוחד הם חושקים בדירה הקסומה, 2.5 חדרים עם מרפסת ברחוב טשרניחובסקי, הפנטזיה הנדל"נית המושלמת בלב העיר היקרה בעולם. אין יותר אשכנזי מזה וגם לא יהיה - פינקוס שוב מגיש לנו חם וטרי את השטייטעל הים תיכוני המיוזע והקסום שלו, ואנו שוב נהנים מכל רגע.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • בעלת הבית/ נעה ידלין
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • למרות העברית המורכבת והמשוכללת, קריאה כיפית להפליא.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • כשבובק קורס בתום עוד ארוחת ערב מופרזת ועוד אחת, מתחילים לחזר על דלתו שלל עופות דורסים אנושיים במצעד מביש ומשעשע להחריד. זה מתחיל עם השכנה מוועד הבית שמציעה לנקות את ביתו בהתנדבות ופורשת עם ציור חתום, ממשיך עם בן-דוד נלהב שמגלה בו לפתע עניין אחרי שבע שנות התעלמות, וכן הלאה והלאה – כל אחד רוצה חתיכה מבנימין בובק, שמצידו רוצה דווקא לעבוד על כולם ולהוריש הכל לאחיין עלום ועלוב נפש. בתוך כך אנו זוכים ליהנות עד דמעות משפתו היצירתית של הגוסס בשלל תיאורים סרקסטיים אמנותיים של שלל דמויות אנושיות נלעגות. בקיצור, שירה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • "החמדנים" הוא קינה יפהפייה על עולם הולך ונעלם שכולו תרבותניקים אמיתיים, אלה שהשתוללו כהוגן בשנות העשרים שלהם בסבנטיז והספיקו עוד סיבוב אחד של טירוף בשנות הארבעים שלהם בניינטיז, לפני ששקעו לשיבה טובה שכולה מלגות עתק שסידרו להם חבריהם הטובים במוסדות הנכונים. אלה אנשים שעדיין מסוגלים להתווכח על מוצרט מול בטהובן, ולהשתמש ב'ז'יל וז'ים' של טריפו כאנלוגיה למשולש אהבים. זו אשכנזיות בלתי מתנצלת שחוגגת את ימיה האחרונים במדינה שהלכה כבר מזמן למקומות אחרים לגמרי. ומה יותר אשכנזי מקרבות ירושה מרים?
  • למה לא?
  • למה לא?

  • בכל זאת, צריך להודות, יש בכל הפריווילגיות המופרזת והמופרעת הזו משהו מקומם ומעצבן מאוד.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דפנה מלקוש, המוזה של בובק, מושא תשוקתו הנצחי ואהבתו האחת והיחידה מאז ומעולם. הפרק המתאר את התקופה שבה חיו יחד בפריז הוא היפה בספר, וההתאבדות שלה בסופו מרסקת את הלב.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "מול קריאתו האיומה והמשלהבת של הטירוף עמדה תמיד אחותו הבורגנות: מסורבלת, טרחנית, פוסקת פסוקים, מציעה, בדרכה הערמומית והמתחסדת, מחסה מפני התהום מתחת לשמיכותיה הכבדות והמאובקות".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • אין על תל אביב של פינקוס - יפהפיה, עולצת, מסואבת, מופלאה, עם המרכז השבע והדרום התוסס. נכון, היא הכי יקרה, אבל הרבה יותר מכך - היא יקרה לליבנו.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אין כל ספק. ירמי פינקוס הוא אחד הכותבים הגדולים שחיים פה, והוא רק עולה ומשתבח ומשתכלל מספר לספר.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • בובק חי בהכחשה טוטאלית, אולי בצדק, וממשיך לקרוע את העיר בהילולות שכרות המסתיימות בנפילות ופציעות כואבות. כל הבכחנליה המופלאה הזו מתוארת בעברית מדהימה, מבריקה, מתפוצצת מטינופת ועסיס, שמוציאה מהקורא הנדהם צווחות קטנות בלתי נשלטות של עונג צרוף. זה הכי לא פוליטיקלי קורקט – מבט אכזרי ושנון על תל אביב של פעם ושל היום ועל אנושות שתאוות בצע מעבירה אותה על דעתה. חגיגה ספרותית תרבותית שלמה ומושלמת.