ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
המתנדבת
נטעלי גבירץ

תקציר

שנים רבות חלפו מאז שמישהו בקיבוץ ראה במו עיניו מתנדבת. אלא שאז הגיעה מירה. אחרי שאימא שלה מתה, מירה אוברג יוצאת מביתה בשוודיה אל קיבוץ שדות המוריק. יש לה תוכנית פעולה ומפה שאימא שלה, שהייתה מתנדבת בקיבוץ לפני ארבעה עשורים, ציירה עבורה. המפה מובילה לחמישה אנשים שפעם היו צעירים ומבטיחים וקיימו יותר מדי. מירה נכנסת לנעליה של אִימהּ ועוברת להתגורר במגורי המתנדבים המתפוררים, לצד פועלים תאילנדים. היא הופכת ליד ימינה של רכזת התרבות הזקנה ולמושא אהבתו של צעיר שחולם להיות מוזיקאי בינלאומי אבל מסתפק בינתיים בפאב המקומי. למירה אין מושג אילו סודות נלחשים סביבה בעברית, אבל היא מחברת את הנקודות. הפעם, אולי לראשונה בחייה, היא תחזיר מלחמה

מהומה בקיבוץ / רן בן-נון
נטעלי גבירץ כתבה מניפסט metoo# חשוב ופורץ דרך
מהומה בקיבוץ / רן בן-נון
נטעלי גבירץ כתבה מניפסט metoo# חשוב ופורץ דרך
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • מירה, שוודית באמצע החיים, מופיעה ביום בהיר אחד בשערי קיבוץ שדות הוותיק והיפה. כך נפתח ספרה הראשון למבוגרים של סופרת הנוער המצליחה נטעלי גבירץ. זמן לא רב לפני כן הלכה לעולמה ורה, אימה של מירה, ובדמדומי הכרתה סיפרה לבתה על מה שקרה לה בצעירותה. לפחות בהתחלה, אנחנו לא יודעים מה בדיוק סיפרה האם, אבל לפני שמירה יוצאת לדרכה היא עוברת בדיקה גנטית שתוצאותיה מביאות אותה לכאן, אמצע שום מקום במזרח התיכון. אנחנו כבר קצת לטובתה, רגש שיתגבר מאוד בהמשך.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • הבת האובדת/ נילי לנדסמן
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • אל תתנו לקלילות שלו לבלבל אתכם - הנושא הוא הכי חשוב בעולם.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אף אחד לא הגיע להתנדב בקיבוץ מאז 1985, אבל לכבוד מירה התוכנית נפתחת מחדש, וכך גם החדר המאובק בפאתי המשק, שכעת משמש למגורי תאילנדים העובדים בשדותיו. מירה פוסעת בעקבות אימה, ישנה באותה מיטה שבה בילתה האם את לילותיה, משננת את שמות האנשים שכתבה ביומנה בזה אחר זה. מה מוביל אותה? חשרת אפלה שורה על הסיפור, ומתחתיה הולכת ונחשפת אמת מטרידה מהוויי ימי המתנדבים בקיבוצים. מה בדיוק קרה? לא בטוח שאנחנו רוצים לדעת.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • העלילה של "המתנדבת" היא סוד על סוד – סוד שהיא מסתירה מאיתנו, סוד שהיא לא יודעת בעצמה. זה עולם של שקר והסתרה, של מבוכה ואימה, שבו תחושת הזרות בארץ נוכרייה מתעצמת ומתגברת עם כל טוויסט של העלילה. רוע בלתי מורגש מחלחל ונוטף מהקירות הצהבהבים והמדשאות המוריקות, אבל גבירץ בחוכמתה לא צוללת לתוכו אלא מותירה אותו ברקע, כשהסיפור עצמו נשאר קליל ומואר, כאילו כלל אינו מודע לגרעין הקודר שבמרכזו.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • לא קל ולא פשוט להתמודד עם פרצופנו המכוער במראה. מה שקרה כאן פעם הוא בושה וכלימה לדורי דורות.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • עמליה, רכזת התרבות הקשישה, שמירה הופכת למטפלת שלה. אחת שהכירה אישית את יונה וולך והביאה לקצה העולם את מיטב אמני הארץ עוד בטרם זכו בתהילה. פשוט דמות אייקונית.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "הלבד יכול לצמוח אפילו כשהחדר נשאר באותו הגודל, אם האדם שבחדר מתמעט. כי בכל פעם שמפנים לך ככה את הגב, כשהדלת נטרקת, כשהרעש גובר, את מתמעטת. הופכת בלתי נראית. את לא שם. או שמי ששם היא לא את".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • אוקיי, ברור שבקיבוץ, אבל שיהיה נחמד, משהו בעמק או על שפת הכנרת, ידידותי כזה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • בשמחה. גבירץ בגרסת המבוגרים היא הבטחה גדולה שהתממשה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • דווקא מתוך העידון והאיפוק של "המתנדבת" עולה אחד מכתבי ה-metoo# החשובים והבולטים שנוצרו עד היום בעברית – מניפסט רב עוצמה, צורב ומדויק, שמוציא לאור וחושף מסכת שלמה של ניצול מיני. מתחת לביטוי המכובס "ימי המתנדבות" מסתתרת חוויה שלא היה בה שום דבר חביב או סקסי. ותיקי הקיבוץ יכולים לקשקש עד מחר בהומור המילואימניקים הגס שלהם, עטור הצ'יזבטים המכוערים – אבל אנחנו יודעים את האמת. מלווה בעמליה וביחיאל, הספרן הגריאטרי ההומו, מירה תיקח אותנו כל הדרך לסוף לא מובן מאליו – שיגרום לספר החשוב הזה ללוות אותנו שעות ארוכות לאחר תום הקריאה.