ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
שנת המנוחה והמרגוע שלי
אוטסה מושפג

תקציר

גיבורת הרומן השני של אוטסה מושפג, מחברת רב־המכר איילין, היא יפהפייה בלונדינית עשירה בעלת תואר יוקרתי ועבודה בגלריה ניו־יורקית נחשבת. לכאורה יש לה כל מה שבחורה צעירה חושקת בו, ואף על פי כן כל מה שהיא רוצה הוא לישון. בעזרת פסיכיאטרית מפוקפקת ביותר היא מבקשת לצלול לשנת חורף, שנה של מנוחה שלמה, שלאחריה תתעורר כבן אדם חדש. נדמה לה שהיא שולטת במצב, אך תוכניתה הגרנדיוזית משתבשת בכיוון לא צפוי.
שנת המנוחה והמרגוע שלי היה רב־מכר של הניו יורק טיימס ונבחר לאחד הספרים הטובים של השנה בניו יורק טיימס, בוושינגטון פוסט, בטיים, בגארדיאן, בווייס ועוד.

"שנת המנוחה והמרגוע שלי הוא קומדיה שחורה, סאטירה חדה ומדויקת מהולה ברגעי פיכחון מורבידי, מעין שילוב של 'סקס והעיר הגדולה' ו'רקוויאם לחלום'."
ג'ויס קרול אוטס, ניו יורק ריוויו אוף בוקס.

"לא הפסקתי להתכווץ במהלך הקריאה בשנת המנוחה והמרגוע שלי, ועם זאת לא יכולתי להניח את הספר מן היד... הוא עוסק בעיקר בביטוי אמיתי וממשי של כאב עדין ואישי מאוד, שאין לו סיבה מיוחדת, לכאורה הוא טריוויאלי לחלוטין. זאת הסיבה שהמשכתי לקרוא למרות השרירים הכאובים: בפנים המכווצות, בפרצי הצחוק, בעיניים הדומעות, הרגשתי שאני מתרגמת כאב פרטי כזה לדבר מה שאוכל לשתף."
קלייר בנואה, פאריס ריוויו.

ספר הביכורים שלה איילין יצא ב 2019 ספרייה לעם, זכה בפרס פן המינגוויי לספרי ביכורים והיה מועמד לפרס חוג המבקרים וברשימה הקצרה לפרס בוקר.

היא רק רוצה לישון / רן בן-נון
קבלו את הגיבורה המילניאלית המושלמת
היא רק רוצה לישון / רן בן-נון
קבלו את הגיבורה המילניאלית המושלמת
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • היא לוקחת עשרה כדורים פסיכיאטריים ביום, לא עובדת, מזמינה אוכל בטייק-אוויי ופשוט לא יוצאת מדירתה הנוחה באפר איסט סייד ניו יורק. גיבורת ספרה המושלם של אוטסה מושפג, הסופרת הכי נכונה לעכשיו, מתנתקת לגמרי מהמציאות, וזה כולל רק סרטים ישנים במקום חדשות, שגורמות לה חרדה. במילה אחת: צודקת.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • התשובות/ קתרין לייסי
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • פשוט מדויק. עונג קריאה שלם ומושלם.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הגיבורה נטולת השם בת 26 ונראית כמו הדוגמנית אמבר ואלטה (השנה היא 2000), היא נטולת דאגות כלכליות כתוצאה מירושה ענקית שהותירו לה הוריה שהלכו לעולמם בזה אחר זה (אבא מסרטן, אמא מאלכוהול ותרופות), יש לה תואר באמנות והיא אפילו עבדה תקופה קצרה כאשת קבלה בגלריה אופנתית בצ'לסי – אבל מאז מערכת היחסים האחרונה שלה (אך לא ישירות בגללה) גזרה על עצמה מצב שאותו היא מכנה "שנת חורף". כלומר, 12 שעות שינה ביממה (ויותר בסופ"ש) וקשר רק עם חברה טובה אחת, שוערי הבניין ופסיכיאטרית גרועה שמעמיסה עליה בנדיבות מרשמים לתרופות נסיוניות למחצה מכל הבא ליד. אנחנו קצת מקנאים בה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • מושפג יצרה בגאונותה דמות שהיא מופת של ניהיליזם אלוהי, שירה צרופה של שנאה ותיעוב כלפי כל מה שאנושי, כולל היא עצמה. היא מעולם לא ידעה אהבה, או אפילו מין מספק, והזוגיות היחידה בחייה, אם מתעקשים לקרוא לזה ככה, נרקמה בהפסקות עם דוש עשיר כמוה ומבוגר ממנה בעשור, שהדבר היחיד הטוב בו הוא עובדת היותו שונה לגמרי מההיפסטרים הנפוחים והמלאים בעצמם שהכירה בלימודים. הרגשות המעורבים הם חלק מהעניין, ואולי אפילו העניין עצמו: אנו מתים על הגיבורה הזו וגם קצת מתעבים ושופטים אותה, ובכך שופטים גם את עצמנו ואת העולם שבו אנו חיים. הוא נורא.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • בומרים, תקשיבו, זה הכי לא בשבילכם.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • רווה, החברה הכי טובה, היחידה שעדיין מנסה להציל את הגיבורה מעצמה. רווה היא שק שלם של נוירוזות ורגשי נחיתות, ומערכת היחסים ביניהן היא מאסטרפיס של אהבה-שינאה-קינאה. בקיצור, אושר.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "זה בדיוק מה שרציתי: שהרגשות שלי יעברו כמו אורות מכונית שזוהרים מבעד לחלון, יעברו על פניי, יאירו משהו מוכר במעורפל, ואז יתרחקו וישאירו אותי שוב בחושך".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ניו יורק ניו יורק, וכמה שיותר אפ - יותר טוב.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • ברור. לקחו לנו את סאלי רוני. מה נשאר? רק אוטסה מושפג.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • לא סתם אומרים על מושפג את הקלישאה הנצחית "קולו של דור" – היא מצליחה ללכוד את רוח הזמן באופן מושלם כשהיא יוצרת את דמות המילניאלית האולטימטיבית: מנותקת רגשית, חכמה, צינית ונטולת אמביציה ומוטיבציה באופן בוטה; מה שגורם לנו לחשוב שמשהו ממש לא בסדר איתנו, עם כולנו, בני האדם המערביים, הציוויליזציה שהביאה אותה למקום הבלתי נמנע הזה. זה לא היא, זה אנחנו.