אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. עלילה מרתקת ושנונה. ממליצה בחום!!!
שמעתי את הגרסה הקולית. לקח זמן להתרגל לקריינית. בסופו של דבר ספר מצוין, לקח קצת זמן להתחבר אבל היה שווה את זה. סיפור של התפתחות אישית, חיבור וחיכוך בין דורי ובעיקר הרבה אהבה, הומור מושחז ותאורים נפלאים של מקומות והוויה יהודית בארהב ממליצה בחום
ספר נהדר. יש בו הכל. מצחוק ועד דמע ובעיקר הבנה לאופי האדם. אהבתי כל רגע. חבל שנגמר
ספר נהדר. מהספרים האלה שפשוט עושים תחושה נעימה בלב ובגוף. מומלץ, והקריינית גם הייתה נעימה מאוד.
הספר מרגש, מצחיק ומטיב לתאר את פערי התרבות. הכתיבה קולחת, ושנונה. התקשתי להוריד אותו מהיד. מומלץ בחום
איזה ספר נפלא, קסום ומרגש. מעביר כל כך הרבה עומק ורגש במעטפת קלילה וקולחת. ממליצה בחום!
מאד נהניתי מתאר את התקופה המנטליות האיסורים והכמיהה ל שיוויון ושחרור מגדרי מומלץ מאד
ספר קליל וכייפי, נהנתי מאד ! קריאה זורמת ומעלת חיוך. ממליץ בחום.
סיפור מותח. איידה ומרילין הן לגמרי מייצגות את חוזקתן של נשים שיודעות מה הן רוצות בחייהן,אינן מוותרות- דמויות הראיות להערצה ולחיקוי.
אחד הספרים הטובים שקראתי השנה. צחקתי בכיתי נהנתי! מאוד ממליצה, ספר חכם והנדר
ספר חמוד מאוד אבל נטול קיטש. כתיבה זורמת וקולחת, הדמות הראשית מסקרנת ומצחיקה. הרגשתי שאני מכירה את הדמויות אבל הצלחתי להיות מופתעת גם המתקדמות העלילה וגם מהסוף. מומלץ מאוד.
ספר מצויין, עלילה כל כך מעניינת וכתובה באופן סוחף. הסוף הוא מפתיע ושווה לחכות בשבילו
ספר כיפי. אסקפיזם מושלם. הסיפור מתרחש באמצע המאה הקודמת, התיאורים נותנים תחושה של סרט או סדרה שאפשר לשקוע בה ופשוט להנות. גם מהסיפור, הקצב ומוסר ההשכל. בקיצור - מומלץ בחום.
ספר קריא באופן סוחף, משעשע, מלא הומור, הפתעות ותובנות על החיים. מומלץ בחום.
הספר בהתחלה לקח לי זמן להתחבר, לקראת האמצע כבר התמכרתי הסוף מרגש אך לא מפתיע משאיר טעם של עוד , מאוד קליל וזורם. תהנו!
איזה ספר יפה !!! אחד היפים שקראתי. כתיבה שנונה, קולחת ומעניינת, לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים. מומלץ בחום !!!
ספר מפתיע, למרות הציפיה שלי למשהו קליל היו בו גם עומק וחכמה. אהבתי מאוד את הדמויות הראשיות ואת הקשר היפה מתפתח ביניהן. ספר מהנה ומרגש, מומלץ.
מזמן לא קרה לי שלא יכולתי לעזוב ספר. וזה קרה לי עם הספר הזה. מומלץ בחום.
מעולה! ספר שההגדרה הכי מתאימה הוא כיף מרומם וזה הישג בתקופה הזו. חילופי הדברים השנונים והתיאורים.. מומלץ בהרבה חום
ספר מעולה, ללקק את האצבעות. כתיבה קולחת, דמויות מרתקות ששואבות לעולם שלהן, כמו שצריך להיות בספר משובח. נהנתי מכל רגע, התבאסתי שנגמר
ספר קסום כתיבה קלילה, תוכן עמוק ומעורר מחשבה, כזה שקשה להניח מהיד ומצטערים כשנגמר.
ספר מצחיק, מרגש, מתאר את תקופת שנות השישים אצל יהודי ארצות הברית, מהנה מאוד
ספר נפלא. בעיקר נהניתי מהמחשבה על כמה החברה האנושית התקדמה ב 60 שנים שעברו מאז העלילה. דמויותיהן של איידה, מרילין וליליאן לא יעזבו אותי עוד זמן רב.
ספר פמיניסטי (אבל לא יותר מדי) קולח. הזכיר לי את שיעורים בכימיה. אם כי הדגש על הגשמה עצמית ולאו דווקא נשית. נהנתי מאד לקרוא. ממליצה בחום.
ספר נהדר! מרענן. אהבתי מאוד את מרילין ובעיקר את איידה. הסוף היה מפתיע וככ התאים.
רומן סוחף שאי אפשר להוריד מהידיים. סיפור מקסים , עלילה טובה והמון הפתעות לאורך הדרך. קריאה מהנה מאוד
מרלין צעירה יהודיה בת 20 בשנת 1960 בניו יורק. היא מרדנית ודעתנית ולאחר שהיא מתנשקת עם הבן של הרב באמצע תפילה ונתפסת על חם מול כל המתפללים, הוריה והוריו מחליטים שהם צריכים להתחתן. מרלין מסרבת בתוקף ולכן נשלחת לחינוך מחדש אצל דודה-רבתא שלה בפילדלפיה. איידה היא אישה מבוגרת, שדכנית ידועה, והכי רחוקה מהדמות השמרנית, המשעממת וחסרת ההומור שמרלין דמיינה בראשה. מרלין אישה חזקה, יודעת מה היא רוצה ולא מוכנה להתפשר על האושר שלה. כשהיא פוגשת את איידה היא מגלה שהיא דומה לה מאד והקשר ביניהן מתפתח למשהו יפייפה וייחודי. האינטראקציה בין הדמויות היא שעושה את כל הספר, גורמת לקורא להתאהב בהן ולהיקשר אליהן. הספר מספק לנו כאן את הדמות החד פעמית, העוצמתית ומלאת ההומור של איידה. באמת שזו דמות שקשה לשכוח והיא נחקקת בזיכרון ממש. אישיות חזקה, בעלת ניסיון חיים, מקדימה את זמנה, לוקחת אחריות מלאה על חייה ושדכנית מעולה. הדמות של איידה עוזרת למרלין להתפתח משמעותית ומערכת היחסים שלהן היא אחת המעניינות והמצחיקות שיצא לי לקרוא. הספר הזה קליל וכייפי ולא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות. יש פה אסקפיזם נהדר והוא יעביר לכם את הזמן בהנאה ובצחוק. אהבתי את הדמויות הנשיות הבלתי נשכחות, חזקות ופורצות דרך לזמנן. הסוף יספק לקוראים טוויסט מפתיע ולטעמי בלתי צפוי לחלוטין. נהניתי ממנו מאד ואני ממליצה בחום לקחת לחופשה, לטיסה או סתם בבית לברוח קצת מהמציאות.
נהדר!!!! התענגתי על כל משפט שנון ויציאה נגד המוסכמות. ספר חכם ומרגש.
ספר משגע, משעשע, עם הרבה אהבה אנושית ואישה אחת חזקה שעשתה כרצונה ולימדה אותי שהכל אפשרי, אם פוסעים בדרך שלך ללא חשש. הרבה אנושיות וכבוד לכל אדם. היה קשה לסיים, רציתי עוד.
ציפיתי לרומן במשקל נוצה, והוא באמת התחיל כמו משהו שהייתי מוכנה לתעב… אבל בחיי, איזה סיפור מקסים זה הפך להיות! מצחיק, מחמם לב, מעורר מחשבה. באיזשהו שלב לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד הסוף. כיף של ספר, כתיבה נהדרת, תרגום מוצלח, מומלץ!
איזה ספר מדהים ומלא הפתעות לא היפסקתי לקרוא אותו עד שסיימתי.
הוא מכיל הכל! הוא מצחיק, עוקצני, שנון, משוגע, מכעיס, מעציב, מרגש, מורד, מפתיע… יש פה סיפור שמלמד כיצד לאהוב: את עצמך, את החיים, את המשפחה ואפילו את השותף לחיים. אני ממש אהבתי וממליצה לכולם!
ספר מקסים, כתוב נהדר. שנון,, מצחיק ומרגש. ברגע שמתחילים לקרוא אי אפשר לעצור. ממליצה בחום רב. הלוואי ויהיה ספר המשך..
קריינות מוצלחת לספר שממש שאב אותי לתוכו, והפתיע מאוד עם הטווויסט בסופו... רומן שנטוע בקהילה היהודית האמריקאית בשנות ה-60 של המאה שעברה, על מנהגיה השונים (שדכנות, בית הכנסת, חופשת קיץ בעיירת חוף...), עם המתח שבין מסורת לאינדיבידואליות ופריצת המסגרת (שאז טרם ככינו זטת פמיניזם).
ספר קליל מצד אחד מלא הומור ועוקצנות מצד שני עם תובנות משמעותיות על החיים.
קראתי ונהנתי. אולי התמהיל המדויק הוא שגרם לכך. כי מה צריך יותר? יש יהודים, יש אמריקה (של פעם) ויש אהבה. חומרי הרומן משלבים זה בזה מתבגרת מרדנית לצד דודה אקסצנטרית וחידתית, שמשמשת כאן כסוג של איירון. שכן הדודה היא זו העוזרת לאוהבים הצעירים ובמיוחד לנערה היהודייה הצעירה בעמידתה מול האלאזון הלא הוא: כמובן, האבא היהודי האמריקני... ויש גבולות, ויש פריצה שלהם, ויש מילייה שמרני של שנות השישים, ויש מחשבות על זוגיות ואהבה וקריירה ומעמד הנשים. והכל הוגש לי בעטיפה של בגדים יפים ואוכל ונשיקות שנעשות בהחבא ולא כל כך בהחבא. זהו. או אם ארחיב מעט: כיף וזהו.
ספר מופלא, מצחיק לפרקים, מרגש לפרקים, על תקופה מיוחדת של חיים, ממליצה מאוד.
נהניתי מלקרוא את הספר. עלילה מקורית ומסר מקסים. דבר אחד שהציק מעט זה השימוש החוזר ! במילה לשרברב עם אברי גוף שונים פשוט מוזר :)
ספר קריא וקולח, מצחיק ושנון. ספר עםמסר חברתי וביקורתהנאמרת בהומור על שנות השישים בארה״ב. תקופה של שמרנות חברתית. הסיום היה חלש ומאכז בעיניי.
ספר חמוד, זורם. מישהי השוותה אותו לשיעורים בכימיה. הוא לא עד כדי כך טוב, אבל יש בו מהוויב התקופתי הפמיניסטי. הסוף מקסים. כדאי לקרוא
ספר נהדר. הסוף מפתיע. מדהים לחשוב שרק לפני 60 שנה עדיין בנות נחשבו רכוש האב. הספר מתאר את תחילת המהפכה הפמיניסטית מנקודת מבט יהודית משעשעת
ספר נחמד קליל עם הרבה תובנות . תחיו את החיים כמו שאתם רוצים. ואיזה סוף מפתיע.
ממש ממש אהבתי..מהעמודים הראשונים הספר היה משעשע ומרתק..חבל שנגמר
ספר חמוד וכיפי. מתאים לטיסה. קצת בשטאנץ של ספר על חייהם של עשירי ארה"ב. בסוף אכן יש טוויסט אבל ניחשתי אותו. הוא לא כזה בלתי צפוי...
ספר זה לא מתקרב לקרסוליים של ״שיעורים בכימיה״ המדהים! ברגע שראיתי את ההמלצה ״לקוראי שיעורים בכימיה״ מייד קניתי את הספר והתאכזבתי. זהו ספר חמוד וקליל, שנון ומצחיק לפרקים אבל שגם לעתים שעמם אותי. לזכותו - העלילה שנטועה בשנות ה60 על המגבלות שנשים התמודדו עימן. לחובתו - העלילה צפויה מראש, מתמשכת מידי, הדמויות סטראוטיפיות והסוף ה״לא צפוי״ - צפוי מאד. . ואם אנחנו כבר כאן - רוצו בכל המהירות לקרוא את ״שיעורים בכימיה״ הנפלא .
מניחה שזה ספר טוב לאוהבי הז'אנר. אני פחות נהנתי, כנראה הז'אנר כבר פחות הסגנון שלי.
סיפור טוב, התחיל מאוד מצחיק אז היו לי ציפיות להמשך אבל זה לא התרומם ברמת ההומור. לדעתי התרגום לא משהו, היו משפטים שהרגישו כמו גוגל טרנסלייט. יחד עם זאת הספר קולח.
הכותבת (בגוף ראשון) מרילין קליינמן, היא אשה צעירה, יהודיה, בשנות העשרים לחייה, בשנות הששים העליזות. חיה באזורים הטובים של ניו יורק העיר. מאלה שניו-ג'רזי היא ארץ גזרה עבורם. אשה צעירה כזו יש לה עתיד ברור וידוע, לימודים בקולג' אולי תמצא שם בעל, נישואין וילדים. סטנדרטי. אין היא נשאלת כלל מה היא רוצה, ואיך, כי נשים תמיד רוצות להנשא וללדת ילדים. אבל היא לא רוצה. היא לא בטוחה מה היא כן רוצה, חוץ מאשר לכתוב, אבל לא בוער לה כלל "להתמסד". מצד שני, כמו כל הנסיכות היהודיות-אמריקאיות ( JAP) היא תלויה לחלוטין בהוריה, לפרנסה, מגורים, מימון הקולג' והחיים בכלל, כך שלא באמת יש לה איזושהי השפעה על גורלה. הספר עובר מקלישאה לקלישאה והוא כולו צ'יק-ליט גנרי כהלכתו, מה שמאפשר את סיום הקריאה בו במהרה, ותוך אסקפיזם מוחלט. ממש כדאי בימים שכאלה. לסקירה המלאה: https://irisganor.com/10503/
הספר נחמד, לא הסגנון הרגיל שלי אבל קליל, כיף וסוחף. עם זאת, הגרסה הקולית ממש לא מוצלחת. האינטונציה של ההקראה לא נכונה בחלק גדול מהספר, טעויות בעברית והגיה יומיומית מידי בהרבה חלקים שלא לצורך. כל אלה פגמו מאוד בהנאה מהספר וחבל. עד כה, זאת הקראת האודיו הגרועה ביותר ששמעתי וכנראה שאם אתקל שוב בהקראה של אותה אישה אוותר על התענוג.
רומן רומנטי מתוק ומשעשע. הקריינות נעימה לאוזן אך טעויות הגייה של מקומות בארהב או מילים יפות - קצת מעיבים. בכל זאת נהניתי
היו לי צפיות גבוהות בגלל הבקורות המהללות. הספר נורא צפוי ו״דביק״ רומן רומנטי כתוב בקפידה. אם אתם מחפשים ספרות טובה , כדאי לחפש במקום אחר .
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/אל-תשכחי-לכתוב-שרה-גודמן-קונפינו/
חביב מאוד. מתאר יפה את מצב הנשים באותה תקופה וממחיש את הדרך שעשינו מאז, כל זה עם סיפור קריא קליל ומשעשע.
למה כן? שנון מצחיק וסבבה להעביר איתו את הזמן. נהנתי ממנו. למה לא? דמויות המשנה ניכנסות ״לארגזים״ של סוגי טיפוסים וסטיגמות ואין התפתחויות ושינויים למעט התהליך גילוי עצמי של הגיבורה, מה גם שחלק מהדברים אולי מקדמים את העלילה אבל לא בהכרח מציאותיים. הסוף צפוי לחלוטין וזה קצת מבאס. לסיכום; ספר חופשה קלאסי. משעשע ולא משאיר משקעים.
נטשתי באמצע כשנואשתי מהסיכוי לאיזושהי מקוריות. כשכל מה שקורה צפוי ובנאלי כמו אינסוף עלילות אחרות שכבר נכתבו, אין טעם בקריאה. הכתיבה רהוטה קולחת ולעתים משעשעת אבל הקו העלילתי עצל וחסר מקוריות.
נחמד, אך גם נוסחתי ולא מחדש הרבה. נהניתי יותר מהמחצית הראשונה. אח''כ קצת נמתח. לא שוכנעתי שהייתה הצדקה לפתרון הטוויסט בסוף מלבד אפקט וואו.
בתור ספר על המאה הקודמת, זה בדיוק מה שהוא. משונה לחזור לקרוא שוב בסגנון ובקצב של שנות השישים של המאה העשרים. חביב.
חמוד אבל סרט נטפליקס רומנטי אוורירי. יש פער גדול בין הביקורות לבין הרמה של הספר. אבל בסהכ חמוד.
כל כך הרבה תשבוחות והמלצות, ממש ציפיתי לקרוא אותו ולהינות, לצחוק או כל רגש חיובי אחר. הגעתי עד האמצע ופרשתי. מצאתי את עצמי מעדיפה לישון בלי לקרוא אפילו מספר עמודים. הופתעתי שהטעם שלי שונה מהרוב המכריע.
ספר גרוע, קלישאתי, נטול עלילה ממשית והדמות הראשית בלתי נסבלת. בזבוז זמן וכסף
1
"תפסיקי עם זה," לחש לי אבי בכעס כשהקפצתי את הרגל.
ניסיתי לא לגלגל עיניים, אבל הדרשה של רבי שוורץ היתה משעממת כמו החדשות על מסע הבחירות לנשיאות. למרות שהבחור הזה קֶנֶדי היה ממש חלומי. לא היה מפריע לי לשמוע עליו.
אבל הדרשה הזאת על חובה וכבוד?
לאבא שלי היה מזל שנענעתי רק את הרגל.
הבטתי סביב אולם התפילה. לפחות דניאל, הבן של הרבי, מספק הסחת דעת. כשהיינו בבית הספר לא נתתי בו מבט שני. (לא שהיינו באותו בית ספר. אבא היה משתגע אם הייתי לומדת בבית ספר מעורב.) אבל עכשיו, כשנעלמו כל הגשרים מהשיניים וכבר לא היתה לו תספורת יוליוס קיסר מגוחכת שנראתה כאילו אמא שלו סיפרה אותו מעל לכיור המטבח — עכשיו הוא היה שווה מבט.
בדרך כלל אני מתרחקת מכל מי שמקורב לזקן שמברבר על איזה תיש במדבר. אבל הוא קרץ אלי בשבת שעברה כשאבא שלי דיבר עם אבא שלו אחרי התפילה. ואני אוהבת אתגרים.
מובן שלא היה לנו מקום מכובד בשורה הראשונה כמו למשפחה שלו, אבל היינו קרובים: רק שתי שורות מאחור וכמה מושבים הצִדה. בחנתי את הפרופיל שלו והתחלתי לספור. אם הוא יביט לאחור לפני שאני מגיעה לעשרים הוא יהיה טרף קל. אם לא, אני אראה בכך סימן שעלי להיות טובה.
בשבע־עשרה, הראש שלו התחיל לזוז, ובשמונה־עשרה עיניו הכחולות כבר היו נעוצות בשלי.
חייכתי לאט, והוא חייך בחזרה. הטיתי את הראש לעבר הדלת ואז פניתי אל אבי ולחשתי באוזנו שאני צריכה ללכת לשירותים.
יכולתי להרגיש את העיניים של דניאל נעוצות בי כשפסעתי החוצה, מאופקת עד כמה שניתן, בשמלה הצמודה שלי בעלת צווארון פיטר פן. הייתי מבוגרת מדי לאופנה כזאת, אבל כשהתלבשתי לבית הכנסת היה מוטב לא להתווכח. גם ככה כבר הייתי במצב רגיש עם הורי. בקושי הספקתי להיות שבוע בבית, וכבר הדיקן התקשר לאבא שלי וטען שאני אצטרך להתרכז יותר בלימודים ופחות בבחורים כשאחזור ללימודים בסתיו.
וזה היה מגוחך לגמרי, מפני שהסיבה היחידה שאבי שלח אותי לקולג' היתה כדי שאמצא שם בעל טוב.
הסיבה שהסכמתי ללכת היתה שאבא שלי לא יהיה שם ואני אוכל לעשות מה שאני רוצה.
נשענתי על קיר המבואה שמחוץ לאולם התפילה, סופרת שוב. דניאל לא ייתן לי לחכות אם הוא יודע מה טוב בשבילו.
הפעם הגעתי רק עד אחת־עשרה.
הוא סגר את הדלת בשקט וחיפש אותי. טפחתי לו על הכתף.
"הַיי," הוא אמר בשקט.
"כמה זמן יש לנו עד שההורים שלך יבחינו שאתה לא נמצא?" שאלתי והבזקתי חיוך פלרטטני.
דניאל משך בכתפיו. "אבא שלי לא ישים לב. הוא אף פעם לא מרים את המבט במהלך התפילות שלו." פלטתי צחקוק, והוא השתיק אותי.
"הוא בטח מאוד משעשע ליד שולחן ארוחת הערב," לחשתי. "אתה מבלה כאן יותר זמן ממני. לאן אנחנו יכולים ללכת לדבר כמו שצריך?"
"לא עדיף שנישאר כאן? במקום ציבורי?"
נענעתי בראשי וצפיתי במאבק בין טוב לרע שהתחולל על פניו. זה לא נמשך זמן רב. "לא יהיה אף אחד במשרד של אבא שלי," הוא אמר באטיות.
שילבתי את ידי בזרועו. "תוביל."
המשרד של רבי שוורץ היה מבולגן ותהיתי אם אני האישה הראשונה שדרכה בקודש הקודשים הזה. "בית שלום" היה חלק מתנועת בתי הכנסת הקונסרבטיביים — שעדיין היתה חדשה יחסית וקצת מבהילה עבור המתפללים היותר מסורתיים של הקהילה משום שהפכה חלק מהמנהגים הדתיים למודרניים יותר. גברים ונשים ישבו ביחד, אורך התפילה לא התקרב אפילו לזה שבבתי הכנסת האורתודוקסיים השכנים. עדיין ארוכה מדי לטעמי, אבל כשהייתי בבית בחופשה מהקולג', הבקרים של שבת לא היו פתוחים למשא ומתן, ולא משנה מה עשיתי ביום שישי בלילה.
ניירות וספרים כיסו כמעט כל משטח פנוי, כולל הכיסאות שמול שולחן הכתיבה הענקי מעץ דובדבן. שמתי לב שאפילו הספרים לא היו חסינים בפני הבלגן, מכיוון שניירות היו דחוסים בין הדפים. לא כך דמיינתי את האיש הנורא רציני הזה עובד. אבל לא רציתי לחשוב עליו. דניאל הוציא את ידי מזרועו והעביר את אצבעו על קו המתאר שלה, ורטט חשמלי עבר לאורך עמוד השדרה שלי.
המקום הפנוי היחיד היה שולחן קטן שניצב מול ויטראז', שנראה בדיוק כמו זה שבצד האחורי של ארון הקודש, מקום משכנם של ספרי התורה. התיישבתי על השולחן ושילבתי רגליים כך שהוא יראה היטב את הבירית. "יש לך חברה?" שאלתי.
"לא." הוא בלע רוק, והגרגרת שלו נעה מעלה מטה. "יש לך חבר?"
חיוך אִטי התפשט על שפתי. "אילו היה לי, הייתי איתך לבד כאן?"
הוא התקרב. "תגידי לי את."
הטלתי את הראש לאחור וצחקתי. "אלוהים אדירים, דניאל! אני ממש מלאך. אתה לא רואה אותי מרחפת בגן עדן עם כנפיים ונֶבל?"
הוא היה קרוב עוד יותר. "יהודים לא מאמינים בגן עדן."
"יופי," אמרתי. "בטח לא היו מכניסים אותי בלאו הכי."
"זה לא נשמע כיף גדול," הוא הסכים. הפניתי את הראש למעלה כדי להגיע לשפתיים שלו, והוא נישק אותי בעדינות. "זה בסדר?"
הנהנתי והושטתי את היד, אחזתי את העניבה שלו ומשכתי אותו אלי שינשק אותי שוב, מה שהוא עשה בפחות עדינות, דחף את גבי אל הוויטראז', ידיו שוטטו על צדי גופי ועלו אל השיער שלי ואז —
משהו נסדק ברעש, ולפתע נפלנו לאחור.
והדבר הבא שהבחנתי בו היה ששנינו קרסנו דרך ארון הקודש הפתוח, שברי זכוכית צבעונית סביבנו, וכל הקהילה מביטה באימה בשאריות של מה שהיה הצד האחורי של הכלי שהכיל את ספרי התורה הקדושים. ככל הנראה הוויטראז' במשרד של הרבי היה צדו האחורי של הוויטראז' שנראה לעין כשהוציאו את הכתבים הקדושים. הבטתי בדניאל, שפניו היו מרוחות באדום של השפתון שלי, ואז בחזרה באולם התפילה. כולם עמדו על רגליהם, כפי שהיה נהוג כשספרי התורה הועברו בקהל כדי שאנשים ייגעו בהם בספריהם או בטליתות שלהם.
"היה יכול להיות גרוע יותר," לחשתי לדניאל. אילו ספרי התורה היו בתוך ארון הקודש והיינו מפילים אותם על הרצפה, כל הנוכחים היו צריכים לצום במשך חודש.
"מרילין סוזן קליינמן." קולו של אבי הרעים כשאמי שקעה בתוך המושב שלה, וחברתה גברת זינגר נפנפה מעליה בסידור שלה.
"זה גרוע יותר," לחש דניאל כשאבא שלו התקרב במעבר בסערה, אחריו החזן המסכן ממהר ככל יכולתו כשהוא נושא את ספר התורה שהתנודד בצורה מסוכנת בידיו.
הבטתי מטה וראיתי דם על השמלה שלי. בדקתי את עצמי, מחפשת את המקור. ממש לא רציתי למות מפציעה של שברי ויטראז' שקרתה במהלך התמזמזות במשרד של הרבי בשבת.
כשלא מצאתי שום חבלה, הבטתי בדניאל, שנעשה לבן יותר מהגלימה שאביו לבש, ודם נזל מידו השמאלית. אחזתי בדבר הראשון שמצאתי, מפה של שולחן התפילה, תלשתי אותה ועטפתי בה את היד של דניאל בזמן שכולם פרט לאבות של שנינו הסתכלו בהבעת אימה אחידה.
אבא הגיע אלי ראשון, משך אותי מהבימה שמול אולם התפילה וציווה עלי לצאת החוצה. כולם עדיין הביטו בי, אז שחררתי את ידי מאחיזתו ונפנפתי לקהל המתפללים. "תודה, בית כנסת בית שלום," אמרתי בקול רם. "להתראות בשבוע הבא!"
אבי אחז בזרועי השנייה וגרר אותי החוצה, הצוואר שלו היה בצבע חציל.
2
מרטתי ברוגז את כיסוי המיטה שלי כאילו הייתי ילדה. הייתי בת עשרים, בשם אלוהים!
ואם חושבים על זה, הגיע הזמן לשפץ את החדר שלי. הטפט הוורוד והמצעים היו חמודים כשהייתי בת תשע, אבל עכשיו הרגשתי כאילו אני כלואה בתוך חתיכת צמר גפן מתוק שמוכרים בקוני איילנד.
אבל עדיין שמעתי את אבי רוטן למטה, ולא נשמעו קולות של הכנת ארוחת הצהריים. חציתי את החדר אל מושב החלון המכוסה כריות והבטתי מבעד לחלון על הרחוב שמתחת לבית הלבנים האדומות שלנו.
כשהייתי קטנה חלמתי בהקיץ שאני נסיכה הלכודה במגדל, ממתינה לנסיך שיבוא להציל אותי. כמו שעשתה כל ילדה קטנה, אני מניחה.
אבל עכשיו? נסיכים זוכים להערכה יתר על המידה. תראו את הילד בן האחת־עשרה עם אוזני הפיל שיהיה בסופו של דבר מלך אנגליה. ואם התחתנת עם נסיך, בוודאי שקיבלת תכשיטים יפים, אבל לעולם לא קיבלת בחזרה את החיים שלך. לא תודה. אני מעדיפה להציל את עצמי.
מה שהיה קל להגיד אבל לא לבצע ב-1960.
ניגשתי לארון באנחה והחלפתי לזוג מכנסיים צמודים וסוודר עם שרוולים קצרים.
בסופו של דבר, הצעקות של אבי גוועו ושמעתי את הצלילים המסגירים של הכנת ארוחת הצהריים. תהיתי אם יקראו לי או שישאירו אותי כאן למעלה לגווע ברעב. יכולתי תמיד להדליק אש בסגנון גברת רוצ'סטר,1 אם הם לא ידאגו לתת לי אוכל. זה בטח אומר הרבה שאני מעדיפה אותה על פני ג'יין אייר.
אבל זה לא היה מגיע לידי כך. הייתי בצרות מספיק פעמים כדי לדעת שבקרוב אשמע את הצעדים השקטים של אמי שמניחה צלחת מחוץ לדלת. אמהות יהודיות לא נותנות לך להישאר רעבה, ולא משנה מה עשית.
אם להיות הוגנת, זה היה אחד הפשעים הגדולים שלי. אבל כעבור כמה רגעים הצלילים המוכרים האלה הופיעו בפרוזדור. חיכיתי עד שהיא הלכה על מנת לקחת את הכריך — בריסקט מאתמול בערב, פרוס דק על חתיכות עבות של חלה. ארוחת הצהריים של שבת היתה מורכבת תמיד משאריות של הערב הקודם.
עם בטן מלאה, נשכבתי ונרדמתי מהר, לא מוטרדת מנקיפות המצפון שהיו אמורות להתלוות למעשי הנפשעים.
⟡⟡⟡
התעוררתי מצלצול הפעמון של דלת הכניסה ומקולות עמומים למטה. השעון המעורר שעל שידת הלילה שלי הראה שהשעה כמעט חמש — ישנתי יותר משלוש שעות.
ואז אבי שאג את שמי.
מה עכשיו?
חשבתי לא לרדת. אבל זה רק היה מחמיר את המצב. הדרך הטובה ביותר לטפל באבא היתה להעמיד פנים שאני מצטערת ואז לחזור ולעשות מה שרציתי כשהוא לא הסתכל.
פתחתי את הדלת ברוחב של סדק. "אני באה, אבא," קראתי. אחר כך הלכתי לשירותים שבקצה הפרוזדור לעשות את צרכי ולמרוח מעט שפתון. יהיה קל יותר לתמרן את מי שזה לא יהיה למטה אם אהיה עטויה בשריון שלי.
הזדרזתי לרדת במדרגות והחלקתי לעצירה בפתח הסלון. רבי שוורץ ישב על הספה הלבנה. זאת שעדיין היה אסור לי לשבת עליה בגיל עשרים אלא אם הורי סיפרו לי שמישהו מת. דניאל ישב לידו, תחבושת מהודקת עוטפת את ידו, וגברת שוורץ ישבה בצד השני.
שקלתי את האפשרויות שלי. יכולתי לברוח ולהיות נוודת. אבל אוהלים לא היו בדיוק הסגנון שלי. הצטרפות לקרקס תביא איתה את אותה בעיית האוהל וגם לא יכולתי לצעוד על חבל או לגדל זקן כדי להציל את חיי.
"שבי," ציווה אבי בטון שרמז שהמוות שעליו אשמע על הספה הוא שלי. עשיתי כפי שהורה והתיישבתי על הספה הזוגית מול השוורצים.
"תראו, הוא נישק אותי —" התחלתי. "הייתי יכולה להגיד שאני בסדר עם זה אבל צריך שניים לטנגו והכול." הגבות של אבי התקרבו זו לזו בצורה מסוכנת ונפגשו באמצע מצחו. ככל הנראה האשמת הבן של הרבי במעשים נפשעים לא שיפרה את המצב. סגרתי את הפה ושילבתי בצניעות את ידי בחיקי.
"ברור שמדובר בשערורייה לשתי המשפחות שלנו," אמר רבי שוורץ בכובד ראש. "וגם לכל הקהילה."
יופי. עכשיו הרסתי את כל בית הכנסת. שקלתי בדעתי ללכת על כל הקופה ולהגיד לו שאם הדרשה שלו לא היתה מרגשת כמו להסתכל על צבע מתייבש אז לא היינו במצב הזה. אבל לא הייתי בטוחה אם מוט ברזל יהיה מספיק חזק כדי להפריד בין הגבות של אבי. אז לא אמרתי כלום.
"למרבה המזל יש לנו פתרון שדניאל הסכים לו." רבי שוורץ דרבן את בנו, שהסתכל קודם כול על אמו, אחר כך על אביו. כשאף אחד מהם לא זז, הוא החליק מהספה וכרע ברך לפני.
"אז, אה," הוא אמר ובלע רוק, ונראה בהחלט פחות מושך מהרגעים שבהם היה עצבני במשרד של אביו. "הם חושבים — זאת אומרת — אני חושב" — הוא כחכח בגרונו — "אולי אנחנו צריכים להתחתן?"
הבטתי בו רגע ארוך. "אתה צוחק." הוא הביט ברצפה. "תגיד לי שאתה צוחק."
"אני — אה... זה יתקן את המצב." סוף־סוף הוא הרים אלי את מבטו. "ואת בחורה נחמדה. את מוצאת חן בעיני."
"אני מוצאת חן בעיניך? אתה לא מכיר אותי! אף פעם לא התמזמזת עם מישהי קודם?"
"מרילין!" אמא שלי נשמעה מבוהלת.
"אמא, באמת, זאת אפילו לא היתה נשיקה כל כך טובה —"
"מרילין!"
"תראה, אני מעריכה את זה שכולכם רוצים להציל את כבודנו, אבל עכשיו 1960, לא 1860. אני לא מתחתנת איתך רק כי תפסו אותנו מתנשקים."
"את בהחלט תתחתני איתו," אבא שלי הרעים בקולו.
קמתי והנחתי את ידי על המותניים. "אני לא. אני בקושי מכירה אותו. ואם אתחתן אי־פעם, אני רוצה אהבה, לא למצוא חן. חוץ מזה, זה לא שעשינו משהו שאכנס ממנו להיריון —"
חבטה חלשה נשמעה מאחורי. פניתי לאחור וראיתי את אמא שלי שוכבת חסרת הכרה על הרצפה. ככל הנראה הרחקתי לכת מול הרבי.
גרייס, העוזרת שלנו, באה בריצה והתחילה לנפנף מעל אמי, וחיזקה את החשד שלי שהיא הקשיבה מאחורי הדלת. היא הקישה על שורש כף ידה בדחיפות. "גברת קליינמן! גברת קליינמן!"
פניתי לדניאל, שעמד עכשיו נבוך ולא ידע מה לעשות בעניין חוסר ההכרה של חמותו המיועדת. "אני בטוחה שיש לך כוונות טובות, אבל אם מישהי מוצאת חן בעיניך, תזמין אותה לצאת איתך."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
